ברכת המזון על הכוס

[זאלצבורג]

מנהג הנפוץ בגליל העליון
מכיון שהי' יין מצוי על השלחן [בפרט] בשבת ויום טוב, אם הי' זימון, נהגו לברך על הכוס [ולשתותו]. מרן ר' יונתן שטייף זצ”ל נהג לברך על הכוס בכל יום, כל פעם שבירך ברהמ"ז, אפילו ביחיד, [ ביחיד הי' הכוס מונח על השלחן ולא שתה ממנו]. גם החת”ס ראיתי כתוב שבירך על הכוס.

הי' חילוק בין שבת לחול, בשבת הי' יין מצוי ממילא נהגו לברך על הכוס.

[ישראל]

מניין לך דבר זה, שנהגו לזמן על הכוס בשבת אך לא בימות החול?

[זאלצבורג]

מניין לך דבר זה, שנהגו לזמן על הכוס בשבת אך לא בימות החול?

מפי ר‘ יצחק אהרן פישער הי”ו

[ישראל]

כך הוא באמת המנהג גם במשפחתינו. אבל עד עתה לא מצאתי בשום מקום אזכור למנהג זה, וגם לא מצאתי בפוסקים אפשרות כזו (מלבד ר' חיים פאלאג׳י).

[ישראל]

וב'תורת חיים' מבודפשט (סי' קפ"ב אות ג') מבואר שהמנהג הרווח הוא לזמן על כוס בכל הסעודות, גם בימות החול. וכנראה היו מנהגים חלוקים באוברלנד בזה.

[זאלצבורג]

וב'תורת חיים' מבודפשט (סי' קפ"ב אות ג') מבואר שהמנהג הרווח הוא לזמן על כוס בכל הסעודות, גם בימות החול. וכנראה היו מנהגים חלוקים באוברלנד בזה.

איני רואה כאן שום סתירה. פשוט שלא טרחו להביא יין להסעודה רק משום ברכת המזון ורק זמנו על הכוס בסעודה שהיה בו יין מקודם.