בבודאפעסט, פרעסבורג, נייטרא וק״ק צעהלים אמרו את השיר של יום אחר „עלינו” שאחר מוסף. אמנם אצל השבע קהילות (חוץ מק״ק צעהלים), קהל עדת יראים וויען (וכמדומה שכן היה המנהג גם בהשיפפשוהל), מנהג חת״ס, ומנהג עדת ישראל בערלין (שהוא כמנהג אויבערלאנד כמעט בכל דבריהם) — אמרו את השיר של יום תיכף אחר חזרת הש״ץ של שחרית, קודם קריאת התורה.
במנהגי מהר״א טירנא אינו נזכר לומר את השיר של יום כלל, וכפי הנראה הוא דבר חדש מן המקובלים לאומרו גם על פי נוסח אשכנז. ומסתבר שמטעם זה קבעו אותו כמה קהילות לאומרו אחר „עלינו” שאחר מוסף, משום שאינו מסדר התפילה אלא הוספה הוא. וכמו שאנו נוהגים בראש השנה, שאומרים הקאפיטל „לדוד מזמור” אחר „עלינו” שבערבית, משום שאינו מסדר התפילה. (וכ״כ הרה״ר יצחק אהרן פישער שליט״א: לפני יובל שנים שמעתי מזקני קהילתנו, קהל עדת יראים וויען יצ״ו, אשר אחר המשבר הכלכלי הבינלאומי בסביבות שנות תר״פ–פ״ה התחילו לאט לאט כמה קהילות לאומרו אחר גמר התפילות כסגולה לפרנסה, ומשם ואילך נתפשט, עד אשר ברוב קהילות גליל העליון אמרוהו [פרט לבתי הכנסיות הגדולות בכרכים, שם לא הנהיגו לאומרו]).
יש לציין, שאף על פי שאמירת שיר של יום לא נזכרה במנהגי מהרא״ט, היא קדומה: מקורה ברמ״א סימן קל״ב; עיין היטב במג״א שם. וגם המג״א כותב שהמנהג לאומרו אחר מוסף, אף שלכאורה היה ראוי לאומרו אחר שחרית, עיין שם.
ועיין בספר „ערוך השולחן” (לצערי איני זוכר את מקורו לעת עתה; כמדומה בסדר תפילת שחרית שבכל יום), שמביא מנהג ליטא לאומרו אחר מוסף, ותמה: למה אין אומרים אותו בשחרית. ותוכן דבריו הוא, ששינו הלוויים את השיר למוסף בראש השנה ובימים טובים, והיו אומרים את השיר של חול רק בשחרית; ואם כן, למה אין אומרים את השיר של חול בשחרית. עכת״ד. אבל כנ״ל ההסבר נראה פשוט: היות שאינו מסדר התפילה, דחו אותו עד לאחר התפילה.
מעניין, שחת״ס בבית מדרשו הפרטי היה נוהג לומר „עלינו” אחר גמר תפילת שחרית, ואחר „עלינו” אמרו את השיר של חול קודם שהתפללו מוסף. ובדרך אפשר הוא מטעם זה שכתבתי, שרצה לגמור את סדר התפילה מקודם, ורק אחר כך אמר את השיר של חול; אבל הנהיג לאומרו קודם שהתפללו תפילת מוסף.
ואין לומר שהטעם שהחת״ס הנהיג אמירת „עלינו” בבית מדרשו אחר שחרית הוא משום הפסק; שהרי המנהג בפרשבורג (ובהרבה מאוד קהילות באויבערלאנד) היה, שבשבת בין שחרית למוסף יש הפסקה ארוכה של כמה שעות, ואף אוכלים בה ארוחה קטנה, וממילא צריך לומר „עלינו” אחרי שחרית כמו אחרי כל תפילה. אין לומר כן, משום שלפי המובא בליקוטי חבר בן חיים, סדר תפילתו של החת״ס בכל שבת כך היה: תחילה התפלל שחרית ומוסף בבית מדרשו הפרטי עם תלמידיו, ואחר כך קידש בביתו וכו׳, ואחר כך הלך לבית הכנסת לשמוע קריאת התורה, ושהה שם עד אחר שגמרו הציבור תפילת מוסף. נמצא שהתפלל שחרית ומוסף בסמוך, ואמירת „עלינו” אחר שחרית לא הייתה מצד ההפסק, שהרי לא הפסיקו כלל בין תפילת שחרית לתפילת מוסף, אפילו לא בקריאת התורה. ואף על פי כן הנהיג לומר „עלינו” אחר תפילת שחרית, ורק אחר כך אמר את השיר של יום. וכנראה שטעמו היה משום שאין זה מסדר התפילה, ורצה לגמור את סדר התפילה הקבוע, ורק אחר כך אמר את הוספת השיר של יום. כל זה בדרך אפשר.
ולמען האמת, לא רק בפרשבורג היה המנהג לומר את השיר של יום אחר מוסף, אלא ככל הנראה ברוב הקהילות באויבערלאנד היה המנהג כן; שכן כך הוא בכל הסידורים העממיים שיצאו לאור באונגארן, וכך סתם הרב קינסטליכר ז״ל ב„לוח חודש בחדשו” שלו (ובשנים מאוחרות הוסיף הערה ש„יש” נוהגים לאומרו אחר שחרית). אכן, כיום במרבית הקהילות הממשיכות את מסורת אויבערלאנד, בארץ ובחו״ל, נאמר שיר של יום אחר שחרית. וצ״ע היאך ולמה נתקבל כך; וכנראה שכן הייתה הכרעת רבותינו שבאונגארן בהמשך השנים.
ולגבי המנהג בבודאפעסט: אמנם בבית הכנסת הגדול אמרו שיר של יום אחר מוסף, כמו שכתבנו לעיל, אבל לא היה זה המנהג הפשוט בכל בודאפעסט; שכן בבית הכנסת של משפחת פרוידיגער החשובה, שייסד הר״ר נפתלי פרוידיגער ז״ל על פי המנהגים שנהגו בבודאפעסט — כן אמרו שיר של יום לאחר שחרית. (ר׳ נפתלי ז״ל לא היה מתפלל בבית הכנסת הגדול, אלא בבית כנסת קטן שהיה בבית אביו).
עוד דבר מעניין: בק״ק פיורדא (שליד נירנבורג), שנהגו ברוב מנהגיהם כמו מנהגי אויבערלאנד, היה מנהגם לומר את השיר של יום קודם התפילה (היו אומרים בכל יום ספר תהילים קודם התפילה, והייתה לכך חברה מיוחדת שאמרה אותו), וכנ״ל נראה שהיות שאין זה מסדר התפילה המקורי, לא הנהיגו לאומרו באמצע התפילה. מנהגי פיורדא מצויים באתר היברובוקס, עיין שם.