שבתות ימי בין המצרים ושבת חזון

[מסורת אבות]

ממנהגי פרעסבורג (סוכי) נראה שכל שבתות ימי בין המצרים היו מנגנים את לכה דודי בניגון "אלי ציון". אמנם שמעתי בשם יוצאי פרעסבורג אחרים שזכרו אחרת, שרק בשבת חזון ניגנו את לכה דודי בניגון "אלי ציון", אך כך מפורש במנהגי פרעסבורג.

לעומת זאת, במנהגי מאטערסדארף מבואר שבשתי השבתות הראשונות של בין המצרים היו מנגנים את לכה דודי בניגון של ימי הספירה, ורק בשבת חזון היו מנגנים בניגון "אלי ציון".

וכן מעיד הרב ר' יהודה יוסף פישביין הי"ו, שזוכר כי ר' עמרם שטראססער זצ"ל, הבעל תפילה הנודע של ק"ק וויען יצ"ו ויליד פרעסבורג, נהג אף הוא לשיר את ניגון "אלי ציון" רק בשבת חזון.

ובאמת, לא רבים זוכרים כיצד נהג ר' עמרם בשבתות אלו, משום שבתקופה זו רוב ככל הציבור היה שוהה בהרי הקיץ. אולם הרב ר' יהודה יוסף הי"ו מעיד כך, והוא ידוע כמדקדק היטב בשמועותיו, ומסתבר שכך אכן היה המנהג.

--------------

ראה מצורפות הקלטות של "לכה דודי" בניגון "אלי ציון". ההקלטה אינה שלמה, ואני מקווה למצוא הקלטה של כל "לכה דודי". אולם הניגון הולך בדיוק כמו "אלי ציון" וקינות תיקון חצות: שני קטעים בטון נמוך, והקטע השלישי בטון גבוה.

לכה דודי - שבת חזון .mp4

(4.03 MiB) דאונלאודעד איין מאל

לכה דודי שבת חזון .mp3

(1.75 MiB) נאכנישט דאונלאודעד

לכה דודי לשבת חזון - יוסף אלפנט .mp3

(1.16 MiB) נאכנישט דאונלאודעד

[מסורת אבות]

אומרים "אב הרחמים" קודם תפילת מוסף בשבתות ימי בין המצרים, ואף בשבת שמברכין החודש. רק כאשר חל ראש חודש בשבת אין אומרים אותו. כך נהגו בק"ק נייטרא ובק"ק דעברעצין (ובפשטות נמשכו בזה אחר מנהגי בית המדרש ה"שיעור שטובל" שבפרעסבורג, כרוב מנהגי קהילות אלו). אמנם בק"ק וויען נהגו לומר "אב הרחמים" אף כאשר חל ראש חודש בשבת, ורק אם חל שבעה עשר בתמוז בשבת אין אומרים "אב הרחמים" באותה שבת. (בפשטות כן הוא מנהג פרעסבורג המקורי, כרוב מנהגי וויען).

[מסורת אבות]

כשמברכים ראש חודש אב אומרים "ראש חודש מנחם אב".

יש שמנגנים את הכרזת חודש מנחם אב בניגון איכה.

אם חל ראש חודש אב בשבת, קוראים את הפטרת "השמים כסאי", והיא דוחה את הפטרת "שמעי". אבל כשחל ראש חודש ביום ראשון, מפטירין בשבת הפטרת "שמעי" (ת"ס, הגהות או"ח סימן תכ"ה, וכן הוא במנהג נייטרא).

[מסורת אבות]

שבת חזון

הפרוכת מחליפים לכבוד שבת כבכל ערב שבת, חוץ אם תשעה באב עצמו חל בשבת (קיצשו"ע).

בשבת חזון משנים בבגדים (רמ"א סי' תקנ"א, ועי' דרשת חת"ס ז' אב תקצ"ז). יש שרק משנים מעט (מנהג הנאות דשא מנייטרא, שלא לעשות דבר בפרהסיה, אלא רק דבר שבצנעה). והמנהג המקורי, על פי השולחן ערוך והפוסקים, הוא שלא להחליף כלל מבגדי החול. ועכשיו, שיש שהולכים בשבת בשטריימל, אולי שונה הדבר אצלם, שניכרת מאוד האבלות אם לא ילבשו את השטריימל וכו'. ועל כל פנים צריך לעשות שינוי בבגדים, ולהימנע מלהחליף את כל הבגדים, ככל האפשר.

מנגנים את "לכה דודי" בניגון "אלי ציון".

הרב עולה בשבת חזון למפטיר. כך הוא גם במנהג דעברעצין. והעיקר שיהא איש חשוב המבין את החורבן והיודע לקונן. ואין לתאר את הבכיות אצל אבותינו ורבותינו בשעה שקראו את הפטרת "חזון".

בשבת חזון קוראים את הפסוק "איכה אשא לבדי" וגו' בניגון איכה, וכן את הפטרת "חזון ישעיהו".