בספר מנחת שבתי להרה”ק משימאני זצ”ל (דף תפז) כתב וז”ל:
כי בכל מנהג יש טעם הגון וסיבה נכונה ותועלת רבה נצמח ממנו, וכגון המנהג שנהגו במקומינו לקרוא בשם ‘בארכעס‘ לחלות שאוכלים בשבת, כי מובא בתחינות דכאשר האשה מפרשת חלה בערב שבת תתפלל שהקב”ה ישלח ברכה בעיסה על ידי המלאך שנקרא בארכעס, והרי לן דמנהג ישראל תורה ואפילו לשונם קדוש.
ונראה לומר טעם על כמה מנהגים, דהנה מה שנהגו לפזר שומשמין על החלות של שבת, הוא זכר למן שהיה כזרע גד לבן, ומה שאין עושין החלות עגולות, אף על פי שהמן היה עגול, כי רוצין לעשות גם זכר ללחם הפנים שהיה י”ב, על כן עושין חלות ארוכות בצורת שני ווי”ן שהם י”ב, וגם מצרפים שולי הלחמים זה לה באופן שהיה פנים לכאן ופנים לכאן כדמיון לחם הפנים, ובשני אלה היה נס שהיה הלחם חם, דאמרו חז”ל (יומא עו ע”א) שאכלו את המן כשהוא חם וכן אמרו (שם כא ע”א) נס גדול היה נעשה בלחם הפנים סלוקו כסדורו שנאמר (שמואל א' כא ז) לשום לחם חם ביום הלקחו. עכ”ל.