אכילת האפיקומן אחר חצות

[זאלצבורג]

על פי מנהג רבינו החתם סופר לא מקפידים על אכילת אפיקומן קודם חצות

וכן היה נוהג גם המהרי"ץ דושינסקי זצ"ל. וכן היה נוהג גם הנאות דשא מנייטרא זצ"ל הי"ד. וכן ידוע ומקובל בכמה וכמה משפחות חשובות ומיוחסות מדורות קודמים, שלא הקפידו על אכילת אפיקומן קודם חצות, והמשיכו בזה את מנהג רבם. וכמו שנכד העיר באניאד העיד לי בזה הלשון: "אצלינו אצל ליל הסדר ליכא זייגער כלל", ולא מקפיד אפילו על אכילת הכזיתים הראשונים קודם חצות; וחתניו אינם באים אצלו לליל הסדר משום כך, ולא איכפת ליה. וגם הר"ר בנימין זאב לאווי ז"ל מנייטרא מאונט קיסקאו מעולם לא הקפיד על האפיקומן קודם חצות (עדות בניו — על כזיתים הראשונים הקפיד).

וכבר סמוך לאחר פטירת רבינו החת"ם סופר, פירסם רבינו הליקוטי חבר בן חיים שרבו רבינו החת"ס לא הקפיד על אכילת אפיקומן קודם חצות, ולא היה מי שערער על עדותו וסמכותו. וכן היה המנהג אצל תלמידיו ותלמידי תלמידיו עד ימינו אלה. ואם כן, לא שייך להכחיש השמש בצהרים, ואין מקום להכחיש דבר המפורסם והמקובל במסורת חיה מדור לדור.

שמעתי מנכד הנאות דשא זצ"ל מנייטרא שבליל שני גם לא הקפיד על הכזיתים הראשונים לאכלם קודם חצות. רבינו הגאון ר' עזריאל יהודה לעבאוויטש זצ"ל מהאדהאז־ווין לא הקפיד על אכילת האפיקומן קודם חצות, רק בליל שני.

[moshe klugermann]

על פי מנהג רבינו החתם סופר לא מקפידים על אכילת אפיקומן קודם חצות

וכן היה נוהג גם המהרי"ץ דושינסקי זצ"ל. וכן היה נוהג גם הנאות דשא מנייטרא זצ"ל הי"ד. וכן ידוע ומקובל בכמה וכמה משפחות חשובות ומיוחסות מדורות קודמים, שלא הקפידו על אכילת אפיקומן קודם חצות, והמשיכו בזה את מנהג רבם. וכמו שנכד העיר באניאד העיד לי בזה הלשון: "אצלינו אצל ליל הסדר ליכא זייגער כלל", ולא מקפיד אפילו על אכילת הכזיתים הראשונים קודם חצות; וחתניו אינם באים אצלו לליל הסדר משום כך, ולא איכפת ליה. וגם הר"ר בנימין זאב לאווי ז"ל מנייטרא מאונט קיסקאו מעולם לא הקפיד על האפיקומן קודם חצות (עדות בניו — על כזיתים הראשונים הקפיד).

וכבר סמוך לאחר פטירת רבינו החת"ם סופר, פירסם רבינו הליקוטי חבר בן חיים שרבו רבינו החת"ס לא הקפיד על אכילת אפיקומן קודם חצות, ולא היה מי שערער על עדותו וסמכותו. וכן היה המנהג אצל תלמידיו ותלמידי תלמידיו עד ימינו אלה. ואם כן, לא שייך להכחיש השמש בצהרים, ואין מקום להכחיש דבר המפורסם והמקובל במסורת חיה מדור לדור.

שמעתי מנכד הנאות דשא זצ"ל מנייטרא שבליל שני גם לא הקפיד על הכזיתים הראשונים לאכלם קודם חצות. רבינו הגאון ר' עזריאל יהודה לעבאוויטש זצ"ל מהאדהאז־ווין לא הקפיד על אכילת האפיקומן קודם חצות, רק בליל שני.

אי אפשר לקבוע את זה כמנהג אויבערלאנד. יש הרבה מאוד שכן מקפידים (וכ"ש בליל הראשון) וכדברי הרמ"א ורוב הראשונים.
אגב, באניאד זה אינטערלאנד לכל הדעות..

[זאלצבורג]

על פי מנהג רבינו החתם סופר לא מקפידים על אכילת אפיקומן קודם חצות

וכן היה נוהג גם המהרי"ץ דושינסקי זצ"ל. וכן היה נוהג גם הנאות דשא מנייטרא זצ"ל הי"ד. וכן ידוע ומקובל בכמה וכמה משפחות חשובות ומיוחסות מדורות קודמים, שלא הקפידו על אכילת אפיקומן קודם חצות, והמשיכו בזה את מנהג רבם. וכמו שנכד העיר באניאד העיד לי בזה הלשון: "אצלינו אצל ליל הסדר ליכא זייגער כלל", ולא מקפיד אפילו על אכילת הכזיתים הראשונים קודם חצות; וחתניו אינם באים אצלו לליל הסדר משום כך, ולא איכפת ליה. וגם הר"ר בנימין זאב לאווי ז"ל מנייטרא מאונט קיסקאו מעולם לא הקפיד על האפיקומן קודם חצות (עדות בניו — על כזיתים הראשונים הקפיד).

וכבר סמוך לאחר פטירת רבינו החת"ם סופר, פירסם רבינו הליקוטי חבר בן חיים שרבו רבינו החת"ס לא הקפיד על אכילת אפיקומן קודם חצות, ולא היה מי שערער על עדותו וסמכותו. וכן היה המנהג אצל תלמידיו ותלמידי תלמידיו עד ימינו אלה. ואם כן, לא שייך להכחיש השמש בצהרים, ואין מקום להכחיש דבר המפורסם והמקובל במסורת חיה מדור לדור.

שמעתי מנכד הנאות דשא זצ"ל מנייטרא שבליל שני גם לא הקפיד על הכזיתים הראשונים לאכלם קודם חצות. רבינו הגאון ר' עזריאל יהודה לעבאוויטש זצ"ל מהאדהאז־ווין לא הקפיד על אכילת האפיקומן קודם חצות, רק בליל שני.

אי אפשר לקבוע את זה כמנהג אויבערלאנד. יש הרבה מאוד שכן מקפידים (וכ"ש בליל הראשון) וכדברי הרמ"א ורוב הראשונים.
אגב, באניאד זה אינטערלאנד לכל הדעות..

למעשה רוב יוצאי אויבערלאנד הם מתלמידי רבינו החת”ס והוא לא הקפיד על אכילת אפיקומן קודם חצות וכן היו נוהגים גדולי תלמידיו.

לגבי באניאד, באניאד אינו 'אונטערלאנד' כלל.'אויבער'-היינו צד מערבו של אונגארן, ו'אונטער' היינו צד מזרחו של אונגארן. והעיר באניאד הוא באזור ההוא. ובאופן כללי מבודאפסט והלאה לצד מערבית מוכר כאויבערלנד וגם חלק הדרומית-מערבית הוא אויבערלאנד מובהק כמו העיר פאקש ועוד - וכן למזרחו של בודאפעסט היו כמה קהילות שנמנו בין קהילות אויבערלאנד אבל למערבו של בודאפסט ודאי מוכר כ‘אויבערלאנד‘.

להסבירו יותר טוב, מערב אונגארן התיישב ע”י יוצאי מעהררין וביהעמען (לאחר הגירושים בטשעכיי ע”י המלכה המרושעת מאריא טערעזע ימ”ש). לעומת זה מזרח אונגארן התיישב ע”י יוצאי מזרח גאליציע גם נקרא ‘רייסן‘ (רוטאניע) והוא האזור לעמבערג, בראד, סטרי, באלחוב וטארנאפאל ועוד (ההתיישבות החל מלאחר גזירות ת”ח ת”ט והתרבה עוד יותר ע”י הגזירות של הצר הצורר מרוסלאנד). והוא עיקר החילוק בין מנהגי מזרח למנהגי מערב אונגארן (עוד לפני שהחסידים השתבשו הכל) וכמובן שאי אפשר לקחת מאפע ולעשות שורות שזה אויבערלאנד וזה אונטערלאנד בלי לדעת שורש הדברים - נחזור לענינו, פאקש ובאניאד וכל האזור ההוא היו במסורתם, מנהגם, ובתרבותם, ככל בני אויבערלאנד יוצאי מעהררין וביהעמען.

[ישראל]

שמעתי כמה פעמים, שרק בלילה השני אכל החת"ס את האפיקומן לאחר חצות. אך איני יודע מה מקורה של שמועה זו, ומהי מידת מהימנותה; ואשמח מאוד אם יש למישהו ידיעה בעניין זה.
ולעניין בוניהד, בלי להכנס למיקומה הגיאוגרפי (ומסכים אני עם דברי 'זלצבורג'), אפשר לראות את מנהגי בוניהד שנדפסו בספר 'מנחת דבשי', שהם מנהגי אוברלנד לכל דבר ועניין.

[זאלצבורג]

שמעתי כמה פעמים, שרק בלילה השני אכל החת"ס את האפיקומן לאחר חצות. אך איני יודע מה מקורה של שמועה זו, ומהי מידת מהימנותה; ואשמח מאוד אם יש למישהו ידיעה בעניין זה.

לא ידעתי המקור של שמועה זו. המקור שלא הקפיד החת”ס ‘כלל‘ על אכילת אפיקומן קודם חצות הוא מהלקוטי חבר בן חיים תלמיד רבינו החתם סופר. לדברי הליקוטי חבר בן חיים, בליל ב‘ היה החת”ס גומר את הסדר מוקדם יותר מבליל א‘ , א”כ לא מסתבר שהשמוע ההוא מוסמך.

[מנחת יצחק שוהל]

על פי מנהג רבינו החתם סופר לא מקפידים על אכילת אפיקומן קודם חצות

הניסוח כאן מראה קצת כאילו אויבערלאנד הוא עוד חסידות שצצה על המפה, עם מנהגים סותרי הלכה המבוססים על סיפורי מעשיות ומופתים
זה לא מה שאצלנו היה אויבערלאנד, המשמעות של אויבערלאנד אצלנו היה היינו קיום השולחן ערוך בפשטות ובתמימות בדרך המושלם והממוצע בין מה שנקרא חסידות לדרך הגר"א
דהנה אצל החסידים היה מושג שנקרא 'אמונת צדיקים', וזה לפעמים גרם להיתפס על איזה דרך של צדיק ולהפוך אותו לשולחן ערוך בעצמו, בלי שהצדיק יצטרך לתרץ עצמו על מה ולמה נהג איך שנהג, ואם מקורו טהור או לאו
אצל הגר"א ז"ל היה ההיפוך הגמור כי דברי חז"ל נתפרשו תמיד כפשוטן בלי סטייה כל שהוא, ואפילו במקום שגדולי הפוסקים לא נהגו במפורש כן והיה מסוגל לחלוק גם על הראשונים
אמנם באויבערלאנד יהודי ירא שמים היה תמיד מתנהג בפשטות ובתמימות ככל מה שכתוב בשולחן ערוך, זולתי במקומות שהיה ברור ומפורש שנהגו בדרך אחרת, ועל פי רוב היו הפוסקים מנמקים אותו בפירוש ומבארים למה נהגו בשינוי ממה שהפשטות היא. דרך זו היתה נקראת 'אמונת חכמים' כמבואר בפרק ו' דאבות, והחילוק בינו ולבין אמונת צדיקים הנ"ל היתה כי אמונת צדיקים היתה מבוססת על צדקת הצדיק שיש לו סיעתא דשמיא על ידי צדקותו שאינו נכשל בהשקפותיו, מה שאין כאן אמונת חכמים היתה מיוסדת על זה שהנהיגו כן פוסקים שידעו את התורה היטב ועל פי זה ביססו את שיטותיהם, ולכן תמיד טרחו עצמם הפוסקים לכתוב תשובות מפורטות כשהאמת הוא נר לרגליהם.
ועתה נבוא למאמר התמוה הנ"ל, הרי בשולחן ערוך מבואר בפירוש שיש להקפיד על אפיקומן קודם חצות, ושום אחד מהפוסקים והנושאי כלים לא העיזו לפקפק על דין זה. וכן הילדים אומרים בתרגום 'צפון' מען עסט א כזית פאר חצות. וכל בר בי רב דחד יומא יודע כן.
עכשיו אם אנו רוצים לשנות מהפשטות שכל עהרליכער יוד יודע ומקפיד עליו, אז מנהגי הלחב"ח הם ממש לא מקור מספיק לבטל דין זה, ובפרט שהחת"ס בשום מקום לא כתב ולא העיר שהוא חולק על דין פשוט בשולחן ערוך, והרבה תלמידי החתם סופר נהגו להקפיד על הדבר. ובפרט שדין זה מופיע אצל כמעט כל גדולי הראשונים ובפרט באשכנז.
ועצם העדות הזאת של הלחב"ח תמוה כי כתב שם שגמר את הסדר "שעה אחת אחר חצות" ובליל ראשון אפילו קודם לכן. ואם כן מסתבר שברוב השנים תפס חצות באפיקומן. דהרי לא יתכן לומר שנתאחר כל כך הרבה ואמר את כל ברכהמ"ז והלל והזמירות בחטיפות אחר כך, ורק על אפיקומן לא הקפיד.
אמנם בעיון בדברי הלחב"ח משמע שהיות ובשו"ע מבואר שאכילת אפיקומן עד חצות אינו מעכב בדיעבד, והיות וסיפור יציאת מצרים הוה דאורייתא וגם להאריך בה ולהכניס אמונה בתינוקות כמבואר שם, ממילא בכהאי גונא שעת הדחק כדיעבד דמי, אבל בוודאי ובוודאי שאין מוחקין סעיף זה מהשולחן ערוך, ומי שמאריך בדברים אחרים ובדרושים או בהכנות אחרות שהיה אפשר לעשותם מבע"י לאו שפיר עביד כלל.

[זאלצבורג]

על פי מנהג רבינו החתם סופר לא מקפידים על אכילת אפיקומן קודם חצות

הניסוח כאן מראה קצת כאילו אויבערלאנד הוא עוד חסידות שצצה על המפה, עם מנהגים סותרי הלכה המבוססים על סיפורי מעשיות ומופתים
זה לא מה שאצלנו היה אויבערלאנד, המשמעות של אויבערלאנד אצלנו היה היינו קיום השולחן ערוך בפשטות ובתמימות בדרך המושלם והממוצע בין מה שנקרא חסידות לדרך הגר"א
דהנה אצל החסידים היה מושג שנקרא 'אמונת צדיקים', וזה לפעמים גרם להיתפס על איזה דרך של צדיק ולהפוך אותו לשולחן ערוך בעצמו, בלי שהצדיק יצטרך לתרץ עצמו על מה ולמה נהג איך שנהג, ואם מקורו טהור או לאו
אצל הגר"א ז"ל היה ההיפוך הגמור כי דברי חז"ל נתפרשו תמיד כפשוטן בלי סטייה כל שהוא, ואפילו במקום שגדולי הפוסקים לא נהגו במפורש כן והיה מסוגל לחלוק גם על הראשונים
אמנם באויבערלאנד יהודי ירא שמים היה תמיד מתנהג בפשטות ובתמימות ככל מה שכתוב בשולחן ערוך, זולתי במקומות שהיה ברור ומפורש שנהגו בדרך אחרת, ועל פי רוב היו הפוסקים מנמקים אותו בפירוש ומבארים למה נהגו בשינוי ממה שהפשטות היא. דרך זו היתה נקראת 'אמונת חכמים' כמבואר בפרק ו' דאבות, והחילוק בינו ולבין אמונת צדיקים הנ"ל היתה כי אמונת צדיקים היתה מבוססת על צדקת הצדיק שיש לו סיעתא דשמיא על ידי צדקותו שאינו נכשל בהשקפותיו, מה שאין כאן אמונת חכמים היתה מיוסדת על זה שהנהיגו כן פוסקים שידעו את התורה היטב ועל פי זה ביססו את שיטותיהם, ולכן תמיד טרחו עצמם הפוסקים לכתוב תשובות מפורטות כשהאמת הוא נר לרגליהם.
ועתה נבוא למאמר התמוה הנ"ל, הרי בשולחן ערוך מבואר בפירוש שיש להקפיד על אפיקומן קודם חצות, ושום אחד מהפוסקים והנושאי כלים לא העיזו לפקפק על דין זה. וכן הילדים אומרים בתרגום 'צפון' מען עסט א כזית פאר חצות. וכל בר בי רב דחד יומא יודע כן.
עכשיו אם אנו רוצים לשנות מהפשטות שכל עהרליכער יוד יודע ומקפיד עליו, אז מנהגי הלחב"ח הם ממש לא מקור מספיק לבטל דין זה, ובפרט שהחת"ס בשום מקום לא כתב ולא העיר שהוא חולק על דין פשוט בשולחן ערוך, והרבה תלמידי החתם סופר נהגו להקפיד על הדבר. ובפרט שדין זה מופיע אצל כמעט כל גדולי הראשונים ובפרט באשכנז.
ועצם העדות הזאת של הלחב"ח תמוה כי כתב שם שגמר את הסדר "שעה אחת אחר חצות" ובליל ראשון אפילו קודם לכן. ואם כן מסתבר שברוב השנים תפס חצות באפיקומן. דהרי לא יתכן לומר שנתאחר כל כך הרבה ואמר את כל ברכהמ"ז והלל והזמירות בחטיפות אחר כך, ורק על אפיקומן לא הקפיד.
אמנם בעיון בדברי הלחב"ח משמע שהיות ובשו"ע מבואר שאכילת אפיקומן עד חצות אינו מעכב בדיעבד, והיות וסיפור יציאת מצרים הוה דאורייתא וגם להאריך בה ולהכניס אמונה בתינוקות כמבואר שם, ממילא בכהאי גונא שעת הדחק כדיעבד דמי, אבל בוודאי ובוודאי שאין מוחקין סעיף זה מהשולחן ערוך, ומי שמאריך בדברים אחרים ובדרושים או בהכנות אחרות שהיה אפשר לעשותם מבע"י לאו שפיר עביד כלל.

יש הרבה לענות. אבל המנהג לא להקפיד על אכילת אפיקומן קודם חצות אינו מבוסס על דברי הליקוטי חב”ח בעצמו, כמובן. כן היה נוהג גם המהרי”ץ דושינסקי וכן היה נוהג הנאות דשא מנייטרא וכן היו נוהגים רבים מתלמידי החת”ס ואצל סדרם גדלו אבותינו ורבותינו בימי בחרותם - וכן יש הרבה משפחות שמעידים שכן המנהג אצלם. אין זה חסידות כלל וכו‘ זהו מסורת, כמו כל התורה המצויה בידינו, כמו השו”ע בעצמו. כן היה נוהג החת”ס ורוב מתלמידיו. אמת אצל משפחת הרבנים ערלוי אכן הקפידו על אכילת האפיקומן קודם חצות, אבל הם היוצא מן הכלל בזה, ומה שכתבו במנהגי החת”ס החדש שהדפיסו לא מעלה ולא מוריד לגבי המסורת שיש לנו מהחת”ס.

ולגבי הסתירה (כאילו) בדברי רבינו הליקוטי חב”ח, אין שם סתירה כלל וכלל. וז”ל: בליל פסח האריך הסדר עד שעה אחר חצות, ברוב השנים, ובליל שניה בכל שנה. ולא הקפיד על אכילת אפיקומן קודם חצות. וכל אריכתו היה עם הילדים והילדות הצעירים. ותרגם כל תיבה וכו‘ עכת”ד
אח”כ כתב סדר ואופן אריכתו ליל הסדר: לקח הג‘ מצות וכו‘ אחר ברהמ”ז אמרו הלל וכו‘ ואז צוה להנשים שילכו לישון וכו‘ ובין שנים לשלש שעות אחר חצות השלים הסדר. עכ”ל

א”כ פשוט וברור שהליקוטי חב”ח מדבר מהגמרת סדר-ההגדה, היינו ‘מגיד‘. וזה מה שכתב הליקוחב”ח שרבינו החת”ס האריך עם הסדר עד שעה או שניה אחר חצות - זה קודם אכילת אפילו הכזית הראשון. וכנראה שאולי רק בליל א‘ הקפיד על הכזיתים הראשונים קודם חצות.
(וכמו שזקיני הי”ו מרבה להעיד בשם אבותיו ורבותיו שגם על אכילת הכזיתים הראשונים לא מקפידים על חצות, ואפילו בליל ראשון - עכ”פ בליל שניה בודאי, וא”כ מובן למה בליל ב‘ האריך יותר, שרק בליל א‘ הקפיד על אכילת הכזיתים הראשונים קודם חצות)
ואח"כ כתב שגמרו כל הסדר כשעה או שנים מהתחלת הסעודה היינו מ‘מוציא-מצה‘ והלאה וזה היה נמשך כשעה או שנים. והשלים כל הסדר כשעה ב‘ או ג‘ אחר חצות הלילה. וזה מה שכתב הליקוחב”ח: ובין שנים לשלש שעות אחר חצות השלים הסדר עכ”ל. וא”כ על אכילת אפיקומן קודם חצות ודאי לא קפיד.

[moshe klugermann]

על פי מנהג רבינו החתם סופר לא מקפידים על אכילת אפיקומן קודם חצות

וכן היה נוהג גם המהרי"ץ דושינסקי זצ"ל. וכן היה נוהג גם הנאות דשא מנייטרא זצ"ל הי"ד. וכן ידוע ומקובל בכמה וכמה משפחות חשובות ומיוחסות מדורות קודמים, שלא הקפידו על אכילת אפיקומן קודם חצות, והמשיכו בזה את מנהג רבם. וכמו שנכד העיר באניאד העיד לי בזה הלשון: "אצלינו אצל ליל הסדר ליכא זייגער כלל", ולא מקפיד אפילו על אכילת הכזיתים הראשונים קודם חצות; וחתניו אינם באים אצלו לליל הסדר משום כך, ולא איכפת ליה. וגם הר"ר בנימין זאב לאווי ז"ל מנייטרא מאונט קיסקאו מעולם לא הקפיד על האפיקומן קודם חצות (עדות בניו — על כזיתים הראשונים הקפיד).

וכבר סמוך לאחר פטירת רבינו החת"ם סופר, פירסם רבינו הליקוטי חבר בן חיים שרבו רבינו החת"ס לא הקפיד על אכילת אפיקומן קודם חצות, ולא היה מי שערער על עדותו וסמכותו. וכן היה המנהג אצל תלמידיו ותלמידי תלמידיו עד ימינו אלה. ואם כן, לא שייך להכחיש השמש בצהרים, ואין מקום להכחיש דבר המפורסם והמקובל במסורת חיה מדור לדור.

שמעתי מנכד הנאות דשא זצ"ל מנייטרא שבליל שני גם לא הקפיד על הכזיתים הראשונים לאכלם קודם חצות. רבינו הגאון ר' עזריאל יהודה לעבאוויטש זצ"ל מהאדהאז־ווין לא הקפיד על אכילת האפיקומן קודם חצות, רק בליל שני.

אי אפשר לקבוע את זה כמנהג אויבערלאנד. יש הרבה מאוד שכן מקפידים (וכ"ש בליל הראשון) וכדברי הרמ"א ורוב הראשונים.
אגב, באניאד זה אינטערלאנד לכל הדעות..

למעשה רוב יוצאי אויבערלאנד הם מתלמידי רבינו החת”ס והוא לא הקפיד על אכילת אפיקומן קודם חצות וכן היו נוהגים גדולי תלמידיו.

לגבי באניאד, באניאד אינו 'אונטערלאנד' כלל.'אויבער'-היינו צד מערבו של אונגארן, ו'אונטער' היינו צד מזרחו של אונגארן. והעיר באניאד הוא באזור ההוא. ובאופן כללי מבודאפסט והלאה לצד מערבית מוכר כאויבערלנד וגם חלק הדרומית-מערבית הוא אויבערלאנד מובהק כמו העיר פאקש ועוד - וכן למזרחו של בודאפעסט היו כמה קהילות שנמנו בין קהילות אויבערלאנד אבל למערבו של בודאפסט ודאי מוכר כ‘אויבערלאנד‘.

אפשר לחלק הדבר לשניהם, קודם כל אי אפשר לכתוב כדבר פשוט שלא מקפידים בזמן שיש הרבה מאוד (וכ"ש ביום הראשון) שפשוט כן מקפידים, ולהם משפט הבכורה שממשיכים המנהג המקורי.
לגבי החת"ס, עיינתי בדברי הלקחב"ח וכל דבריו שם צ"ע גדול, כתוב שם שסיים הסדר כשעה אחר חצות ואפי' אם נניח שהכוונה רק לעצם הסדר (ולא להפיוטים ושה"ש וכ') עדיין נמצא שהפסיד חצות כל שנה בזמן כל שהו וזה נראה כבר קצת כמו להכעיס.. שהרי לאדם רגיל לוקח מאחר האפיקומן עד סיום הסדר קרוב לשעה, זאת ועוד שהתפללו מבעוד יום ולא אמרו הלל והסדר היה כבר מוכן מקודם (כמבו' במנהגים בחוט המשולש) אז ממ"נ בפשטות היה לו די ומספיק זמן לאכול האפיקומן לפני חצות ואם לא אז בוואדי לקח לו יותר משעה משלחן עורך עד סיום ההלל. ומש"כ קודם לכן ש"מעולם לא ישב אל הסדר בליל ב' דפסח לפני שעה זו (שעה קודם חצות)" ג"כ אינו מובן כלל וכלל שהרי מי בעולם הולך לעדות ביקור בליל הסדר, ועוד לפי זה לקח הסדר בליל השני משעה קודם חצות עד שעה אחר חצות, דבר שג"כ אינו מסתבר כלל, ועוד שהרי בליל הראשון זה לקח לו מאחר ערבית עד שעה אחר חצות. וע"כ שחסר בדבריו וא"א להביא שום ראיה מזה. ועל כולם צ"ע למה חוץ מהלקחב"ח אף תלמיד לא מביא חידוש נורא זה דבר שהוא נגד השו"ע, (מי שמביא מעתיק הלקחב"ח) והרי ר"י ליכטנשטיין כשמביא כל פרט הלכתי שאפשר להיות קצת חידוש מליל הסדר אצל רבו לא מזכיר מילה מזה, וכן החוט המשולש מביא מפורט מנהגי הסדר אצל זקנו ולא מזכיר דבר וחצי דבר מזה.
שו"ר במנהגי חת"ס (מהדו' רע"מ סופר) שלא מזכיר דבר זה כלל ואדרבה בהגה אות פג מביא דברי הרמ"א ומוסיף וכפי שנהגו גם יוצאי חלציו וההולכים בדרכיו ליזהר לאכול האפיקומן קודם חצות. ואח"כ מביא שם דברי הלקחב"ח והרבה להקשות על דבריו כמעט בדיוק מה שהקשתי, עיי"ש. ומשמע שהם (ערלוי שנהיה חסידים!) כן מקפידים והיה כדי לעיין במנהגי האמרי סופר, אבל אין לי הספר.
לגבי בוניאד, בגאוגרפי זה אניטרלאנד

Screenshot 2026-04-12 233652.png (29.42 KiB) געזען געווארן 5264 מאל

אבל אפשר שנהגו שם במנהגי אשכנז כמו בהרבה ערים באינטרלאנד, (ולגבי אותו זקן יתכן שבכלל לא היה להם שעון משום שכבר ישנו בחצות דבר שהיה נוהג אצל כמה מיקירי אשכנז..)

[זאלצבורג]

אי אפשר לקבוע את זה כמנהג אויבערלאנד. יש הרבה מאוד שכן מקפידים (וכ"ש בליל הראשון) וכדברי הרמ"א ורוב הראשונים.
אגב, באניאד זה אינטערלאנד לכל הדעות..

למעשה רוב יוצאי אויבערלאנד הם מתלמידי רבינו החת”ס והוא לא הקפיד על אכילת אפיקומן קודם חצות וכן היו נוהגים גדולי תלמידיו.

לגבי באניאד, באניאד אינו 'אונטערלאנד' כלל.'אויבער'-היינו צד מערבו של אונגארן, ו'אונטער' היינו צד מזרחו של אונגארן. והעיר באניאד הוא באזור ההוא. ובאופן כללי מבודאפסט והלאה לצד מערבית מוכר כאויבערלנד וגם חלק הדרומית-מערבית הוא אויבערלאנד מובהק כמו העיר פאקש ועוד - וכן למזרחו של בודאפעסט היו כמה קהילות שנמנו בין קהילות אויבערלאנד אבל למערבו של בודאפסט ודאי מוכר כ‘אויבערלאנד‘.

אפשר לחלק הדבר לשניהם, קודם כל אי אפשר לכתוב כדבר פשוט שלא מקפידים בזמן שיש הרבה מאוד (וכ"ש ביום הראשון) שפשוט כן מקפידים, ולהם משפט הבכורה שממשיכים המנהג המקורי.
לגבי החת"ס, עיינתי בדברי הלקחב"ח וכל דבריו שם צ"ע גדול, כתוב שם שסיים הסדר כשעה אחר חצות ואפי' אם נניח שהכוונה רק לעצם הסדר (ולא להפיוטים ושה"ש וכ') עדיין נמצא שהפסיד חצות כל שנה בזמן כל שהו וזה נראה כבר קצת כמו להכעיס.. שהרי לאדם רגיל לוקח מאחר האפיקומן עד סיום הסדר קרוב לשעה, זאת ועוד שהתפללו מבעוד יום ולא אמרו הלל והסדר היה כבר מוכן מקודם (כמבו' במנהגים בחוט המשולש) אז ממ"נ בפשטות היה לו די ומספיק זמן לאכול האפיקומן לפני חצות ואם לא אז בוואדי לקח לו יותר משעה משלחן עורך עד סיום ההלל. ומש"כ קודם לכן ש"מעולם לא ישב אל הסדר בליל ב' דפסח לפני שעה זו (שעה קודם חצות)" ג"כ אינו מובן כלל וכלל שהרי מי בעולם הולך לעדות ביקור בליל הסדר, ועוד לפי זה לקח הסדר בליל השני משעה קודם חצות עד שעה אחר חצות, דבר שג"כ אינו מסתבר כלל, ועוד שהרי בליל הראשון זה לקח לו מאחר ערבית עד שעה אחר חצות. וע"כ שחסר בדבריו וא"א להביא שום ראיה מזה. ועל כולם צ"ע למה חוץ מהלקחב"ח אף תלמיד לא מביא חידוש נורא זה דבר שהוא נגד השו"ע, (מי שמביא מעתיק הלקחב"ח) והרי ר"י ליכטנשטיין כשמביא כל פרט הלכתי שאפשר להיות קצת חידוש מליל הסדר אצל רבו לא מזכיר מילה מזה, וכן החוט המשולש מביא מפורט מנהגי הסדר אצל זקנו ולא מזכיר דבר וחצי דבר מזה.
שו"ר במנהגי חת"ס (מהדו' רע"מ סופר) שלא מזכיר דבר זה כלל ואדרבה בהגה אות פג מביא דברי הרמ"א ומוסיף וכפי שנהגו גם יוצאי חלציו וההולכים בדרכיו ליזהר לאכול האפיקומן קודם חצות. ואח"כ מביא שם דברי הלקחב"ח והרבה להקשות על דבריו כמעט בדיוק מה שהקשתי, עיי"ש. ומשמע שהם (ערלוי שנהיה חסידים!) כן מקפידים והיה כדי לעיין במנהגי האמרי סופר, אבל אין לי הספר.
לגבי בוניאד, בגאוגרפי זה אניטרלאנדScreenshot 2026-04-12 233652.png אבל אפשר שנהגו שם במנהגי אשכנז כמו בהרבה ערים באינטרלאנד, (ולגבי אותו זקן יתכן שבכלל לא היה להם שעון משום שכבר ישנו בחצות דבר שהיה נוהג אצל כמה מיקירי אשכנז..)

על רוב דבריכם כבר השבתי כאן — מדומה לי שלא ראיתם אותו.
viewtopic.php?p=502&sid=af0c07b71168826 ... 09afb#p502

יש הרבה לענות. אבל המנהג לא להקפיד על אכילת אפיקומן קודם חצות אינו מבוסס על דברי הליקוטי חב”ח בעצמו, כמובן. כן היה נוהג גם המהרי”ץ דושינסקי וכן היה נוהג הנאות דשא מנייטרא וכן היו נוהגים רבים מתלמידי החת”ס ואצל סדרם גדלו אבותינו ורבותינו בימי בחרותם - וכן יש הרבה משפחות שמעידים שכן המנהג אצלם. אין זה חסידות כלל וכו‘ זהו מסורת, כמו כל התורה המצויה בידינו, כמו השו”ע בעצמו. כן היה נוהג החת”ס ורוב מתלמידיו. אמת אצל משפחת הרבנים ערלוי אכן הקפידו על אכילת האפיקומן קודם חצות, אבל הם היוצא מן הכלל בזה, ומה שכתבו במנהגי החת”ס החדש שהדפיסו לא מעלה ולא מוריד לגבי המסורת שיש לנו מהחת”ס.

ולגבי הסתירה (כאילו) בדברי רבינו הליקוטי חב”ח, אין שם סתירה כלל וכלל. וז”ל: בליל פסח האריך הסדר עד שעה אחר חצות, ברוב השנים, ובליל שניה בכל שנה. ולא הקפיד על אכילת אפיקומן קודם חצות. וכל אריכתו היה עם הילדים והילדות הצעירים. ותרגם כל תיבה וכו‘ עכת”ד
אח”כ כתב סדר ואופן אריכתו ליל הסדר: לקח הג‘ מצות וכו‘ אחר ברהמ”ז אמרו הלל וכו‘ ואז צוה להנשים שילכו לישון וכו‘ ובין שנים לשלש שעות אחר חצות השלים הסדר. עכ”ל

א”כ פשוט וברור שהליקוטי חב”ח מדבר מהגמרת סדר-ההגדה, היינו ‘מגיד‘. וזה מה שכתב הליקוחב”ח שרבינו החת”ס האריך עם הסדר עד שעה או שניה אחר חצות - זה קודם אכילת אפילו הכזית הראשון. וכנראה שאולי רק בליל א‘ הקפיד על הכזיתים הראשונים קודם חצות.
(וכמו שזקיני הי”ו מרבה להעיד בשם אבותיו ורבותיו שגם על אכילת הכזיתים הראשונים לא מקפידים על חצות, ואפילו בליל ראשון - עכ”פ בליל שניה בודאי, וא”כ מובן למה בליל ב‘ האריך יותר, שרק בליל א‘ הקפיד על אכילת הכזיתים הראשונים קודם חצות)
ואח"כ כתב שגמרו כל הסדר כשעה או שנים מהתחלת הסעודה היינו מ‘מוציא-מצה‘ והלאה וזה היה נמשך כשעה או שנים. והשלים כל הסדר כשעה ב‘ או ג‘ אחר חצות הלילה. וזה מה שכתב הליקוחב”ח: ובין שנים לשלש שעות אחר חצות השלים הסדר עכ”ל. וא”כ על אכילת אפיקומן קודם חצות ודאי לא קפיד.

לגבי אויבערלאנד ואונטערלאנד כבר השבתי לכם גם כן — עיין כאן. ומדומה לי שגם כאן לא עיינתם.
viewtopic.php?p=487&sid=af0c07b71168826 ... 09afb#p487

למעשה רוב יוצאי אויבערלאנד הם מתלמידי רבינו החת”ס והוא לא הקפיד על אכילת אפיקומן קודם חצות וכן היו נוהגים גדולי תלמידיו.

לגבי באניאד, באניאד אינו 'אונטערלאנד' כלל.'אויבער'-היינו צד מערבו של אונגארן, ו'אונטער' היינו צד מזרחו של אונגארן. והעיר באניאד הוא באזור ההוא. ובאופן כללי מבודאפסט והלאה לצד מערבית מוכר כאויבערלנד וגם חלק הדרומית-מערבית הוא אויבערלאנד מובהק כמו העיר פאקש ועוד - וכן למזרחו של בודאפעסט היו כמה קהילות שנמנו בין קהילות אויבערלאנד אבל למערבו של בודאפסט ודאי מוכר כ‘אויבערלאנד‘.

להסבירו יותר טוב, מערב אונגארן התיישב ע”י יוצאי מעהררין וביהעמען (לאחר הגירושים בטשעכיי ע”י המלכה המרושעת מאריא טערעזע ימ”ש). לעומת זה מזרח אונגארן התיישב ע”י יוצאי מזרח גאליציע גם נקרא ‘רייסן‘ (רוטאניע) והוא האזור לעמבערג, בראד, סטרי, באלחוב וטארנאפאל ועוד (ההתיישבות החל מלאחר גזירות ת”ח ת”ט והתרבה עוד יותר ע”י הגזירות של הצר הצורר מרוסלאנד). והוא עיקר החילוק בין מנהגי מזרח למנהגי מערב אונגארן (עוד לפני שהחסידים השתבשו הכל) וכמובן שאי אפשר לקחת מאפע ולעשות שורות שזה אויבערלאנד וזה אונטערלאנד בלי לדעת שורש הדברים - נחזור לענינו, פאקש ובאניאד וכל האזור ההוא היו במסורתם, מנהגם, ובתרבותם, ככל בני אויבערלאנד יוצאי מעהררין וביהעמען.

וכנראה שגם זה לא ראיתם — באניאד היא באזור המערבי (דרומי) של אונגארן, למערבו של בודאפעסט.

[moshe klugermann]

דלמא מפומבדיתא את, דמעיילין פילא בקופא דמחטא? כשהוא אומר שהסדר היה עד שעה אחר חצות הוא התכוון כפשוטו, כשם כשמישהו שואל אותך מתי סיימת הסדר אתה לא הולך לענות לו מתי סיימת מגיד.. ועוד הרי הוא כותב בפירוש שלא הקפיד על אפיקומן שיהי' בחצות ולפ"ד גם לכזיתים הראשונים הוא לא הקפיד (ומש"כ אח"כ שסיים הסדר ב או ג שעות אחר חצות כנראה הכוונה להפיוטים ושה"ש שלמד עם התלמודים כמבוא' שם), וכן לא מתורץ למה בליל השני התחיל כשעה לפני חצות, וכן למה אף אחד לא מביא חידוש זה (ולפ"ד אדרבה אפי' לכזית הראשון לא הקפיד דבר שאין שיטה כזאות לעשות לכתחילה!)
סה"כ הבאתי ראיה מערלוי שזה לא ממש מכחיש השמש בצהרים וכן יש מי שמפקפקים בדבר, וכ"ש הם שהם נהיים חסידים, וממהרי"ץ אין שום ראיה הרי הוא שינה עוד הרבה דברים.

[זאלצבורג]

סה"כ הבאתי ראיה מערלוי שזה לא ממש מכחיש השמש בצהרים וכן יש מי שמפקפקים בדבר, וכ"ש הם שהם נהיים חסידים, וממהרי"ץ אין שום ראיה הרי הוא שינה עוד הרבה דברים.

וכי אצל החסידים לא הקפידו על חצות? איפה? מאיפה לקח המהרי״ץ זאת אם לא מרבותיו? ומה אתה עושה עם המסורות של הרה״ק מנייטרא זצ״ל הי״ד? מה אתה עושה עם המסורות של כמה וכמה משפחות אויבערלענדער מובהקות?
בבקשה, תשאל בכל אויבערלענדער בית מדרש שתרצה (המתייחסים אחר מסורת החת״ס), ורוב הציבור יעיד שאצל אבותיהם בבית לא הקפידו על אכילת אפיקומן קודם חצות.
אין על מה לדון היות שאין זה בנוי על ספר או דיוק פלוני ואלמוני, אני מדבר ממסורת חיה וא"כ כל הדיון מיותר לדעתי, ואם אתה דוקא רוצה בבקשה תפרט המשפחות שכן מקפידים על חצות חוץ ממשפחת ערלוי.

[moshe klugermann]

סה"כ הבאתי ראיה מערלוי שזה לא ממש מכחיש השמש בצהרים וכן יש מי שמפקפקים בדבר, וכ"ש הם שהם נהיים חסידים, וממהרי"ץ אין שום ראיה הרי הוא שינה עוד הרבה דברים.

וכי אצל החסידים לא הקפידו על חצות? איפה? מאיפה לקח המהרי״ץ זאת אם לא מרבותיו? ומה אתה עושה עם המסורות של הרה״ק מנייטרא זצ״ל הי״ד? מה אתה עושה עם המסורות של כמה וכמה משפחות אויבערלענדער מובהקות?
בבקשה, תשאל בכל אויבערלענדער בית מדרש שתרצה (המתייחסים אחר מסורת החת״ס), ורוב הציבור יעיד שאצל אבותיהם בבית לא הקפידו על אכילת אפיקומן קודם חצות.
אין על מה לדון היות שאין זה בנוי על ספר או דיוק פלוני ואלמוני, אני מדבר ממסורת חיה וא"כ כל הדיון מיותר לדעתי, ואם אתה דוקא רוצה בבקשה תפרט המשפחות שכן מקפידים על חצות חוץ ממשפחת ערלוי.

רוב רובו של חסידים לא מקפידים, אם זה חידוש בשבילכם..
מאיפו לקח המהרי"ץ לומר כגוונא ועוד דברים ששינו?
אין מכחיש שיש בני אויבערלאנד שלא מקפידים, מה שאני מנסה להסביר שא"א לקבוע שזהו מנהג אויבערלאנד, וחד משמעית, וכל מי שעושה אחרת כאילו מכחיש השמש בצהרים, הרי החת"ס אף פעם לא הגיע והכריז שמהיום הולכים לשנות, ועושים קו על הרמ"א, ואין לך גם ספר מנהג שמביא כדבר פשוט שבכל בית ובית בכל גבולות אויבערלאנד לא מקפידים על זה, וזהו דבר פשוט שתמיד כן הקפידו על זה, (כל ספר הלכה ומנהג של ראשונים ואחרונים בני אשכנז יעודו על זה) וגם היום עדיין יש הרבה שמקפידים (אולי יש יותר במספר שלא מקפידים, אבל עדיין יש שכן), ואלו שלא מקפידים ודאי ששינו באיזשהו שלב והשאלה היא רק מתי, עכשיו קשה להאמין שזה הולך עד החת"ס או תלמידו, הרי בדור תלמידו משום מה אף אחד לא מזכיר חידוש זה, חוץ מאחד שדבריו צ"ע גדול, וכל מי שמביא חידוש זה אינו אלא מעתיק אותו, (ומערלוי סה"כ הבאתי ראיה שאם זה היה דבר כה פשוט בוואדי היה שמחים על זה כמוצא שלל רב, ומדלא שמעו הם ש"מ שאפי' במשפחת החת"ס עצמו זה לא היה פשוט, וכן מדברי החוט המשולש אץה רואה שהוא לא הכיר דבר כזה) והדעת נוטה יותר שעם הזמן שינו בזה כמו ששינו עוד דברים (כמו אמירת הלל בליל פסח, הפסיקו לאכול שרויה, ועוד,) וכאן ב"ה מצאו מקור שאפשר להדחיק שהחת"ס נהג כן, (ומעניין שמשום מה אף אחד לא מקפיד על איסור חדש אפי' שזה ידוע שהחת"ס מאוד הקפיד, משום מה כאן כן היה מנהג אשכנז הפשוט טוב להם, וזה שהחת"ס לא אמר הלל שכל התלמידים מביאים את זה כדבר פשוט וכתוב באותו דף בלקחב"ח וכיום הרבה כן אומרים מאיפו הם לקחו מסורה זו?)
שנית, אפי' אם נניח שיש להם מסורה עד החת"ס וכו' וכו' הרי במציאות יש שכן מקפידים (ואין מכחיש שהם ממשיכים המסורה המקורית ולא סתם איזשהו חומרא), אז מקסימום אפשר לכתוב שבבני יוצאי אויבערלאנד יש שכן מקפידים ויש שאין, (ואם אתה רוצה תכתוב אלו שלא מקפידים ראשונה..)

[moshe klugermann]

זהו מסורת, כמו כל התורה המצויה בידינו, כמו השו”ע בעצמו.

(ייתכן שגם התכונת לזה, אז באתי רק להסביר), אין לנו מסורה והלכה, המסורה תמיד מיוסד מיסודות של הלכה, והדבר פשוט.

[זאלצבורג]

זהו מסורת, כמו כל התורה המצויה בידינו, כמו השו”ע בעצמו.

(ייתכן שגם התכונת לזה, אז באתי רק להסביר), אין לנו מסורה והלכה, המסורה תמיד מיוסד מיסודות של הלכה, והדבר פשוט.

אכן לזה התכוונתי, אבל אני רוצה להגדיר זאת במילים שלי ליתר בהירות, כפי הנראה לענ"ד: ההלכה נקבעת על פי המקובל מדור לדור כיצד לפסוק, ועל זה בנוי כל ספר הרמ"א. כשיש ספק — יש מקום לדון, אבל כשיש מנהג — כל הנדון סגור, כל עוד שהמנהג הוא כפי אחת הדעות בהלכה. אכילת אפיקומן קודם חצות היא פלוגתא עוד מזמן הגאונים, ואנחנו תלמידי החת"ס קיבלנו שסומכים על המקילין בדבר זה, ואיננו חוששים לכלום אפילו לכתחילה. מצוות סיפור יציאת מצרים עומדת בראש.

[סיפורי צדיקים]

ביי פילע חסידים האט מען דוקא יא מקפיד געווען צו עסן די אפיקומן פאר חצות און פרעגט אייך נאך ביי פילע משפחות יוצאי אויבערלאנד האט מען נישט מקפיד געווען דערויף און כפי מה שקבלתי האט מיין זיידע די נאות דשא זי"ע נישט מקפיד געווען דערויף געבויט אויף דעם חתם סופר וואס ער האט געהאלטן אז סיפור יציאת מצרים קומט פריער ווי עסן אפיקומן פאר חצות.
לגבי די מנהג אין נייטרא איז כדאי צו צוברענגען וואס די משאת משה שרייבט אין די הגדה נאות דשא אז זיין טאטע פלעגט די ערשטע נאכט קודם עסן אליינס די ערשטע כזית און נאכדעם אויסטיילן פארן עולם זייערע כזיתים און די צווייטע נאכט האט ער קודם אויסגעטיילט פארן עולם און נאכדעם האט יעדער געגעסן צוזאמען, און ער איז נישט מסביר דארט די טעם פון אזוי אויסשטעלן די סדר, אבער אין די הגדה משאת משה איז ער שוין יא מסביר אז די ערשטע נאכט ווען מ'איז אנגעקומען צו מוציא מצה איז שוין געווען זייער נאנט צו חצות און אויב זאל ער ווען אויסטיילן פאר יעדעם די כזיתים וואלט קיינער נישט געגעסן די כזית פאר חצות ממילא האט ער קודם גענומען פאר זיך אז כאטש ער זאל עסן פאר חצות די ערשטע כזית און נאכדעם געגעבן פארן עולם משא"כ די צווייטע נאכט איז שוין געווען לאנג נאך חצות ממילא האט מען שוין געקענט קודם אויסטיילן פארן עולם און יעדער האט געגעסן צוזאמען.
דאס איז אבער אלעס נאר לגבי די ערשטע כזית משא"כ די אפיקומן האט מען קיינמאל נישט געגעסן פאר חצות און אזוי אויך האב איך שוין געהערט פון אנדערע משפחות יוצאי אויבערלאנד און ווי כ'האב געהערט אזא זאך ווי מקפיד זיין צו עסן די אפיקומען פאר חצות איז געווען דוקא ביי די חסידים.
ליתר שאת האב איך געהערט אמאל פון הר"ר חיים ידידי' פישער הי"ו אז ער האט געהערט פון די משאת משה אז ביי זיין טאטע ווען ס'איז געקומען צו עסן די אפיקומן האט שוין געקענט זיין 2:00 ביינאכט און מען האט גערופן א קינד זאל צוריקריקן די זייגער אויף 12:00, דאס האבן געקענט טוהן די גרויסע אידן וואס זיי האבן שולט געווען אויפן זייגער.
עכ"פ דאס איז קלאר אז ביי פילע משפחות פון אויבערלאנד האט מען געגעסן די אפיקומן היבש נאך חצות ובכוונה תחילה אז מען גייט אזוי טוהן און דאס איז געווען געבויעט אויפן מנהג החתם סופר זי"ע
הצלחה רבה
(אנטשולדיגט פארן שרייבן אין אידיש ס'איז מיר פשוט גרינגער אזוי)

[ישראל]

בספר 'בית אב' (שלזינגר) - ליקוטים ב', סי' ל"ה, כותב ש'בכל מדינת אונגארן העליונה' לא הקפידו לאכול אפיקומן קודם חצות

[moshe klugermann]

בספר 'בית אב' (שלזינגר) - ליקוטים ב', סי' ל"ה, כותב ש'בכל מדינת אונגארן העליונה' לא הקפידו לאכול אפיקומן קודם חצות

כנראה ש"כל" בלשון גוזמה נקט, הנה עדות ממשפחה חשובה בגליל העליונה שכן הקפיד

image.png (118.96 KiB) געזען געווארן 4586 מאל

image (1).png (19.55 KiB) געזען געווארן 4586 מאל

עדות הגר"ע רוזנבוים (לרפו"ש) בקובץ אוצרות הסופר חלק ט והערות המו"ל בקובץ טז

[מנחת יצחק שוהל]

כולם באים עם עדיות חיות של אויבערלאנד כהוכחה על מה שנהגו מדור דור
אולם בוא נשאל נא את כל בעל 'המסורות' הללו האם הם מתנהגים בליל הסדר כמנהג אשכנז
האם הם אומרים הלל בליל פסח והאם הם מקפידים להתפלל מעריב בזמנו
שני הדברים הנ"ל הם מהמפורסמות שבאשכנז ובאויברלנד לא הקפידו
וממילא מי שעושה אותם ואחר כך צועק קוזאק הנגזל שאין לו זמן לסיפור יציאת מצרים ותולה עצמו באויבערלאנד הרי זה כאותו יהודי שאכל בתענית אסתר מפני שחושב שהמן צדק ואחר כך בפורים שתה לשכרה כי נמלך בדעתו והחליט שמרדכי צדק...
ואם מתיישב מיד בצאת הכוכבים לעשות קידוש וכמבואר בשולחן ערוך [אולי גם זה לא צריכים...], והרי בליל פסח יש לפחות 5 שעות בין צאת הכוכבים לחצות ולא נראה לי שיש מישהו שמקידוש עד אפיקומן לוקח לו יותר מחמש שעות ועסוק רק בסיפור יציאת מצרים גרידא
אלא מאי יש כל מיני דברים שחושבים שהם מנהגי חסידים או מנהגי אויבערלאנד ואינם אלא מנהגי שנות האלפיים כשעצלות ירדה לעולם
כשאנו באים לבקש מאברכים היום להגיע למנין בזמן קריאת שמע או לפחות בזמן תפילה הראשון אנו נתקלים בכל מיני טענות מסוג של עונג שבת ודומיהם, אני חושב שאם נספור את רוב אלו שמגיעים ממשפחות יוצאי אויבערלאנד נמצא שרובם מאחרים זמן תפלה בשבת ואולי גם בימות החול. ואז אינם נתלים בחתם סופר שהתפלל בשבת בשעה 6 [כן, גם ביום טוב ראשון של פסח אחרי הסדר שגמר אחר חצות...] כמבואר בלקוחב"ח שם. שהרי חז"ל קבעו לנו כלל מקילקלתא ילפינן מתקנתא לא ילפינן.
בנייטרא היו מתפללים בשעה שמונה בבוקר של יו"ט ראשון של פסח והיום האברכים הקדושים שאדוקים בחת"ס ומאחרים אפיקומן כבר אינם מסוגלים להתפלל בזמן זה. [עיין שם בלקוטי חבר בן חיים באיזה שעה השכים החתם סופר לבית הכנסת אחרי הסדר], זאת אומרת שלא רק אפיקומן זה דוחה אלא גם זמן קריאת שמע שלמחרתו.
ומה שמבואר ברמ"א שבמעריב א"צ להקפיד על זמן ק"ש ובשחרית צריך להקפיד, היום נתהפכו היוצרות וחס ושלום להתפלל ערבית מבע"י אבל בשחרית רק אחר זמן ק"ש מתחילים המניינים, וזה גם מסורת ועדות חיה...
אלא מאי אין כאן מנהג ולא מסורת אלא עצלות ומה שהיה נקרא אצלנו 'פארשלעפט' ובכל מקום מוצאים את הצדיק הנכון שאפשר ליתלות בו, וכדרך שמצאו את שיטת רבינו תם כדי לאחר את הלילה מצאו לעצמם גם איזה שיטת רבינו תם לאחר זמן תפילה בבוקר...
אם רוצים להתהדר בנוצות המנהג נראה לי שיש לבדוק עד כמה אותה משפחה המקורית והשורשית אכן מתנהגת על פי מנהגי אויבערלאנד ולא נתפסו לכל מיני מנהגי שנת אלפיים, ועד כמה הם הושפעו מההלך הכללי של החסידים ושל אלו שאינם מקפידים בקלה כבחמורה.

[זאלצבורג]

כולם באים עם עדיות חיות של אויבערלאנד כהוכחה על מה שנהגו מדור דור וכו'
ועד כמה הם הושפעו מההלך הכללי של החסידים ושל אלו שאינם מקפידים בקלה כבחמורה.

אם כל הכבוד לדעתך הרמה — ואולי גם ״דעת תורה״ — במסורת חיה אין מקום להתווכח. כך היא המסורה אצלנו, ברובם ככולם; אין כאן לא השפעה חיצונית ולא ״פארשלעפט״. פשוט לא הקפידו על אכילת האפיקומן קודם חצות, וחסל.

ולגבי הטענה כאילו הדבר נלקח מן החסידים: למיטב ידיעתי, אצל החסידים — ברובם ככולם, ובפרט אצל יוצאי אונגארן, ששם נמנות בימינו כמה משפחות מיוצאי אויבערלאנד — מקפידים מאוד מאוד על חצות; הן בגזע צאנז־שינאווא, הן בגזע בעלזא־סאטמאר, והן בגזע מונקאטש. ואם כן, לטעון ולומר שזו הנהגת החסידים — אין זו אלא השערה שקרית.

[זאלצבורג]

בספר 'בית אב' (שלזינגר) - ליקוטים ב', סי' ל"ה, כותב ש'בכל מדינת אונגארן העליונה' לא הקפידו לאכול אפיקומן קודם חצות

כנראה ש"כל" בלשון גוזמה נקט, הנה עדות ממשפחה חשובה בגליל העליונה שכן הקפיד
image.pngimage (1).png
עדות הגר"ע רוזנבוים (לרפו"ש) בקובץ אוצרות הסופר חלק ט והערות המו"ל בקובץ טז

המשפחה החשובה היא משפחת ערלוי, שצווחים על כך ככרוכיה לא מהיום ולא מאתמול. ומה אעשה שכל תלמידי החתם סופר ורוב ככל משפחות אויבערלאנד יודעים להיפך — שלא הקפידו.

אכן, העדות על הדעת סופר היא עדות חשובה; מכל מקום אין בכך כדי לשנות את המסורה הכללית. ולענ״ד יש לברר יותר את טיבה של עדות זו — גופא דעובדא היכי הוה: האם היה אומר את כל סדר ההגדה בחיפזון משום חצות, או שכאשר ראה באמצע ״שולחן עורך״ שהוא עדיין קודם חצות וניתן להספיק עד חצות — היה ממהר להמשיך ולאכול את האפיקומן משום ״מהיות טוב״?

והדבר עושה הבדל גדול — גופא דעובדא היכי הוה.

[moshe klugermann]

בספר 'בית אב' (שלזינגר) - ליקוטים ב', סי' ל"ה, כותב ש'בכל מדינת אונגארן העליונה' לא הקפידו לאכול אפיקומן קודם חצות

כנראה ש"כל" בלשון גוזמה נקט, הנה עדות ממשפחה חשובה בגליל העליונה שכן הקפיד
image.pngimage (1).png
עדות הגר"ע רוזנבוים (לרפו"ש) בקובץ אוצרות הסופר חלק ט והערות המו"ל בקובץ טז

המשפחה החשובה היא משפחת ערלוי, שצווחים על כך ככרוכיה לא מהיום ולא מאתמול. ומה אעשה שכל תלמידי החתם סופר ורוב ככל משפחות אויבערלאנד יודעים להיפך — שלא הקפידו.

אכן, העדות על הדעת סופר היא עדות חשובה; מכל מקום אין בכך כדי לשנות את המסורה הכללית. ולענ״ד יש לברר יותר את טיבה של עדות זו — גופא דעובדא היכי הוה: האם היה אומר את כל סדר ההגדה בחיפזון משום חצות, או שכאשר ראה באמצע ״שולחן עורך״ שהוא עדיין קודם חצות וניתן להספיק עד חצות — היה ממהר להמשיך ולאכול את האפיקומן משום ״מהיות טוב״?

והדבר עושה הבדל גדול — גופא דעובדא היכי הוה.

המשפחה החשובה היינו משפחת הכת"ס, אם מצאצאי השבט סופר (משפ' הדעת סופר), וההתעוררת תשובה, וגם ר' שלמה סופר אינו מזכירו כשבא לציין מנהגי סדר של זקנו, הרי יש לך שלש בנים של הכת"ס שלא ידעו מזה ולא כלום (בנוסף לכ לתלמידי החת"ס שלא מזכירים את זה) וזה בהחלט אומר דורשינו!
שנית, נניח כדבריך, משום מה היה להדעת סופר מספיק זמן להספיק ההגדה כדבעי, (הרי גם לו היה ילדים), ולכל אלו אנשים שלא מקפידים משום מה אין להם זמן? ולא שזה קרה להם פעם,או אפי' לפעמים, אלא זהו כבר כדבר מוכן לכל שנה ושנה.
עכ"פ זה לא העניין שבאתי להעיר כאן, סה"כ אני טוען שא"א לכתוב כדבר פשוט שמנהג אויבערלאנד זהו לא להקפיד חד וברור, והבאתי לך מכמה מקומות מבני אויבערלאנד שכן מקפידים.

[זאלצבורג]

כנראה ש"כל" בלשון גוזמה נקט, הנה עדות ממשפחה חשובה בגליל העליונה שכן הקפיד
image.pngimage (1).png
עדות הגר"ע רוזנבוים (לרפו"ש) בקובץ אוצרות הסופר חלק ט והערות המו"ל בקובץ טז

המשפחה החשובה היא משפחת ערלוי, שצווחים על כך ככרוכיה לא מהיום ולא מאתמול. ומה אעשה שכל תלמידי החתם סופר ורוב ככל משפחות אויבערלאנד יודעים להיפך — שלא הקפידו.

אכן, העדות על הדעת סופר היא עדות חשובה; מכל מקום אין בכך כדי לשנות את המסורה הכללית. ולענ״ד יש לברר יותר את טיבה של עדות זו — גופא דעובדא היכי הוה: האם היה אומר את כל סדר ההגדה בחיפזון משום חצות, או שכאשר ראה באמצע ״שולחן עורך״ שהוא עדיין קודם חצות וניתן להספיק עד חצות — היה ממהר להמשיך ולאכול את האפיקומן משום ״מהיות טוב״?

והדבר עושה הבדל גדול — גופא דעובדא היכי הוה.

המשפחה החשובה היינו משפחת הכת"ס, אם מצאצאי השבט סופר (משפ' הדעת סופר), וההתעוררת תשובה, וגם ר' שלמה סופר אינו מזכירו כשבא לציין מנהגי סדר של זקנו, הרי יש לך שלש בנים של הכת"ס שלא ידעו מזה ולא כלום (בנוסף לכ לתלמידי החת"ס שלא מזכירים את זה) וזה בהחלט אומר דורשינו!
שנית, נניח כדבריך, משום מה היה להדעת סופר מספיק זמן להספיק ההגדה כדבעי, (הרי גם לו היה ילדים), ולכל אלו אנשים שלא מקפידים משום מה אין להם זמן? ולא שזה קרה להם פעם,או אפי' לפעמים, אלא זהו כבר כדבר מוכן לכל שנה ושנה.
עכ"פ זה לא העניין שבאתי להעיר כאן, סה"כ אני טוען שא"א לכתוב כדבר פשוט שמנהג אויבערלאנד זהו לא להקפיד חד וברור, והבאתי לך מכמה מקומות מבני אויבערלאנד שכן מקפידים.

בודאי הדבר פשוט שמנהג אויבערלאנד הוא שלא להקפיד. ואחזור על דברי: שאל בכל בית מדרש של אויבערלענדער (המתייחסים למסורת החת״ס), ורוב הציבור יעיד שאצל אבותיהם לא הקפידו על אכילת אפיקומן קודם חצות.

משפחת ערלוי אינה חידוש כלל, ואינם בעלי מסורת החתם סופר לבדם. וגם העדות על הדעת סופר אינה ברורה כל צרכה.

מה עוד יש כאן?

[מנחת יצחק שוהל]

כולם באים עם עדיות חיות של אויבערלאנד כהוכחה על מה שנהגו מדור דור וכו'
ועד כמה הם הושפעו מההלך הכללי של החסידים ושל אלו שאינם מקפידים בקלה כבחמורה.

אם כל הכבוד לדעתך הרמה — ואולי גם ״דעת תורה״ — במסורת חיה אין מקום להתווכח. כך היא המסורה אצלנו, ברובם ככולם; אין כאן לא השפעה חיצונית ולא ״פארשלעפט״. פשוט לא הקפידו על אכילת האפיקומן קודם חצות, וחסל.

ולגבי הטענה כאילו הדבר נלקח מן החסידים: למיטב ידיעתי, אצל החסידים — ברובם ככולם, ובפרט אצל יוצאי אונגארן, ששם נמנות בימינו כמה משפחות מיוצאי אויבערלאנד — מקפידים מאוד מאוד על חצות; הן בגזע צאנז־שינאווא, הן בגזע בעלזא־סאטמאר, והן בגזע מונקאטש. ואם כן, לטעון ולומר שזו הנהגת החסידים — אין זו אלא השערה שקרית.

אני מכיר את החסידים היטב מבפנים. האדמו"ר מסאטמאר אכן מאוד הקפיד על אפיקומן קודם חצות [וזה הפעם היחיד בשנה שהקפיד על זמן...] אבל כל אלו שאכלו אצלו לא הקפידו ולא עשה רק לגרמיה, ומה שכתבת שבמונקאטש מקפידים זה ממש לא נכון כמבואר בדרכי חיים ושלום, ועוד המון חסידיות שידועים לי שאינם מקפידים.
אמנם כבר כתבתי שאין כאן חסידות אלא הנהגה של שנות אלפיים כשהתחילו להדליק באור החשמל ואנשים החלו לבלות את לילותיהם ולאחר את שנתם וממילא אף אחד לא חוטפתו שינה קודם שעה שתיים ושלוש לפנות בוקר. אבא שלי גדל בצפת ושם לא היה אף אחד שגמר את הסדר אחרי שעה 12-1 בלילה בין החסידים בין הליטאים, כי מטבע הדברים מי שרגיל ללכת לישון כל יום בעשר אינו מסוגל להחזיק מעמד עד כל כך מאוחר בלילה [זה כמו אצלנו לעשות סדר עד שבע בבוקר מבחינת עייפות] וממילא קשה לי להאמין ש"רוב אויבערלאנד" שזמן השינה שלהם כל לילה היתה ב9-10 היו מסוגלים להמשיך הסדר עד שתיים לפנות בוקר.
ואם תשאל כל אויבערלאנד מצוי הוא גם יעיד לך שאמרו הלל בליל פסח ושרקדו הקפות בשמיני עצרת והתפללו מעריב בזמנו ויו ניים איט

[זאלצבורג]

וממילא קשה לי להאמין ש"רוב אויבערלאנד" שזמן השינה שלהם כל לילה היתה ב9-10 היו מסוגלים להמשיך הסדר עד שתיים לפנות בוקר.
ואם תשאל כל אויבערלאנד מצוי הוא גם יעיד לך שאמרו הלל בליל פסח ושרקדו הקפות בשמיני עצרת והתפללו מעריב בזמנו ויו ניים איט

אין אתה צריך להאמין, כן הוא - ‘בפירוש‘ לא הקפידו. ומה שאתה קובע שאם תשאל הבני אויבערלאנד יעידו לך וכו‘ גם זה אינו נכון כלל. ואם אין לך מידע במנהגי אויבערלאנד וגם קשה לך להאמין, מה אעשה? כן הוא.

[מנחת יצחק שוהל]

וממילא קשה לי להאמין ש"רוב אויבערלאנד" שזמן השינה שלהם כל לילה היתה ב9-10 היו מסוגלים להמשיך הסדר עד שתיים לפנות בוקר.
ואם תשאל כל אויבערלאנד מצוי הוא גם יעיד לך שאמרו הלל בליל פסח ושרקדו הקפות בשמיני עצרת והתפללו מעריב בזמנו ויו ניים איט

אין אתה צריך להאמין, כן הוא - ‘בפירוש‘ לא הקפידו. ומה שאתה קובע שאם תשאל הבני אויבערלאנד יעידו לך וכו‘ גם זה אינו נכון כלל. ואם אין לך מידע במנהגי אויבערלאנד וגם קשה לך להאמין, מה אעשה? כן הוא.

הגאון רבי שלמה זלמן אולמאן ז"ל היה מגדולי ממשיכי מסורת אשכנז
עדות חיה מבנו שתמיד ניסה לתפוס חצות, על אף שלא תמיד הצליח ובפרט ככל שגדלה המשפחה
אבל לא היה אצלו מושג כזה שדין זה נמחק

[ישראל]

ראשית, נאמרו כאן דברים קשים כגידים, שבחלקם אינם אלא הוצאת שם רע על כל בני אוברלנד באשר הם, כביכול כולם או רובם ככולם אינם מקפידים על זמן ק"ש וכו' וכו'.
אני מבין שהדברים נאמרו בלהט הויכוח, ומכל מקום רואה אני חובה לעצמי למחות על כבודם של רבים רבים יראים ושלמים המקפידים על קלה כבחמורה.

ולעצם הדברים, דווקא עדויות על ה'דעת סופר' וכיו"ב, אינן מהוות משקל נגד למנהגן בפועל של משפחות 'פשוטות' מיוצאי אוברלנד, ולמעשה אין כאן סתירה כלל.
שהרי אין חולק על כך שלדעת רוב הפוסקים צריך לאכול את האפיקומן קודם חצות. ואף אם המנהג הפשוט באוברלנד היה לתפוס כדעת הפוסקים המקילים, טבעי ומתבקש שאנשים 'גדולים' ירצו וישתדלו להחמיר לדעת רוב הפוסקים. ומ"מ גם הם מודים שמנהג מקומם ואבותיהם אינו כך, ולא באו אלא בתורת חומרא בעלמא.

וכך הרי הדבר להדיא בעדות על רש"ז אולמן שהובאה כאן; שאילו היתה ההלכה לדעתו שצריך לאכול את האפיקומן קודם חצות, מה זאת אומרת ש'לא תמיד הצליח'? גם ק"ש בזמנו לא תמיד הצליח?
והרי קמן, שבודאי סבר מצד הדין להיתר גמור לאכול את האפיקומן אחר חצות, רק היה 'מנסה' להחמיר ולאוכלו קודם לכן.

ומי שבאמת יכול להחמיר לדעת רוב הפוסקים, בלא שיגרע עי"ז ממצות סיפור יצ"מ או עונג יו"ט, או גרוע מכך - עונג יו"ט ושמחת יו"ט של בני משפחתו, בודאי שראוי ונכון שיעשה כך.
אבל עיקר הדין למנהגנו - שאין צריך.

[מנחת יצחק שוהל]

ראשית, נאמרו כאן דברים קשים כגידים, שבחלקם אינם אלא הוצאת שם רע על כל בני אוברלנד באשר הם, כביכול כולם או רובם ככולם אינם מקפידים על זמן ק"ש וכו' וכו'.
כשדיברתי על זמן קריאת שמע הכוונה דהיינו להתפלל עם זמן קריאת שמע, לא נכנסתי לזה אי הם עוברים אדאורייתא, ולגבי זמן תפלה הלואי ואתה היית צודק ואני מסכים לקבל על עצמי את הבזיונות של מוציא שם רע רק כדי שאתה תהיה צודק, אבל לצערנו כי רב פשתה המספחת אצל כל האברכים ולא פסחה גם על קהילת אויברלנד המעטירה, לא התכוונתי לומר שיש איזה פירצה דייקא באויברלנד, התכוונתי שאם תיכנס לכל מיני מנינים מאוחרים תמצא שם יוצאי אויברלנד לרוב
אני מבין שהדברים נאמרו בלהט הויכוח, ומכל מקום רואה אני חובה לעצמי למחות על כבודם של רבים רבים יראים ושלמים המקפידים על קלה כבחמורה.

ולעצם הדברים, דווקא עדויות על ה'דעת סופר' וכיו"ב, אינן מהוות משקל נגד למנהגן בפועל של משפחות 'פשוטות' מיוצאי אוברלנד, ולמעשה אין כאן סתירה כלל.
לדעתי זה לא יתכן כלל, וכפי שכתבתי לעיל, רובא דרובא מהעם הפשוטים לא היה מסוגל להיות נעור עד 2 לפנות בוקר, ובודאי גמרו את הסדר מוקדם יותר גם ללא דין של חצות, ובפרט לפני מלחמת עולם הראשונה כשלא היתה תאורה בלילה ועשו את כל הסדר לאור מנורות נפט לא היה שייך להחזיק מעמד כל כך הרבה שעות
ועכשיו שמעתי גם עדות מברודי שטערן שגם כן הקפיד בליל ראשון לאכול אפיקומן קודם חצות. אלא שעל כל אחד תאמר אותו תירוץ שעשאו בתורת חומרא...
שהרי אין חולק על כך שלדעת רוב הפוסקים צריך לאכול את האפיקומן קודם חצות. ואף אם המנהג הפשוט באוברלנד היה לתפוס כדעת הפוסקים המקילים, טבעי ומתבקש שאנשים 'גדולים' ירצו וישתדלו להחמיר לדעת רוב הפוסקים. ומ"מ גם הם מודים שמנהג מקומם ואבותיהם אינו כך, ולא באו אלא בתורת חומרא בעלמא.

וכך הרי הדבר להדיא בעדות על רש"ז אולמן שהובאה כאן; שאילו היתה ההלכה לדעתו שצריך לאכול את האפיקומן קודם חצות, מה זאת אומרת ש'לא תמיד הצליח'? גם ק"ש בזמנו לא תמיד הצליח?
והרי קמן, שבודאי סבר מצד הדין להיתר גמור לאכול את האפיקומן אחר חצות, רק היה 'מנסה' להחמיר ולאוכלו קודם לכן.
זה ברור שאפיקומן יוצאים בדיעבד גם אחר חצות, ובשולחן ערוך זה ענין של זהירות, אלא שמישהו כאן הוציא הבהרה שבאויברלנד מחקו את הסעיף הזה, ובזה אני חולק, הסעיף הזה לא נמחק כלל וזה לא נחלת גדולים וטובים אלא נחלת כל העם, אלא שיש לפעמים שדברים אחרים גוברים עליה, כי זה לא דאורייתא כמו זמן קריאת שמע

ומי שבאמת יכול להחמיר לדעת רוב הפוסקים, בלא שיגרע עי"ז ממצות סיפור יצ"מ או עונג יו"ט, או גרוע מכך - עונג יו"ט ושמחת יו"ט של בני משפחתו, בודאי שראוי ונכון שיעשה כך.
אבל עיקר הדין למנהגנו - שאין צריך.
לא כי, אלא כל ישראל צריכים להחמיר בזה, אלא שאם יש לו מצוה אחרת הרי היא נדחת מפניה, וזה שונה לגמרי מהניסוח שלך כאילו זה איזה מנהג טוב, גם החתם סופר אי נימא שאיחרו זה רק מפני שהחשיב מצות סיפור יצי"מ שהוא דאורייתא

[moshe klugermann]

המשפחה החשובה היא משפחת ערלוי, שצווחים על כך ככרוכיה לא מהיום ולא מאתמול. ומה אעשה שכל תלמידי החתם סופר ורוב ככל משפחות אויבערלאנד יודעים להיפך — שלא הקפידו.

אכן, העדות על הדעת סופר היא עדות חשובה; מכל מקום אין בכך כדי לשנות את המסורה הכללית. ולענ״ד יש לברר יותר את טיבה של עדות זו — גופא דעובדא היכי הוה: האם היה אומר את כל סדר ההגדה בחיפזון משום חצות, או שכאשר ראה באמצע ״שולחן עורך״ שהוא עדיין קודם חצות וניתן להספיק עד חצות — היה ממהר להמשיך ולאכול את האפיקומן משום ״מהיות טוב״?

והדבר עושה הבדל גדול — גופא דעובדא היכי הוה.

המשפחה החשובה היינו משפחת הכת"ס, אם מצאצאי השבט סופר (משפ' הדעת סופר), וההתעוררת תשובה, וגם ר' שלמה סופר אינו מזכירו כשבא לציין מנהגי סדר של זקנו, הרי יש לך שלש בנים של הכת"ס שלא ידעו מזה ולא כלום (בנוסף לכ לתלמידי החת"ס שלא מזכירים את זה) וזה בהחלט אומר דורשינו!
שנית, נניח כדבריך, משום מה היה להדעת סופר מספיק זמן להספיק ההגדה כדבעי, (הרי גם לו היה ילדים), ולכל אלו אנשים שלא מקפידים משום מה אין להם זמן? ולא שזה קרה להם פעם,או אפי' לפעמים, אלא זהו כבר כדבר מוכן לכל שנה ושנה.
עכ"פ זה לא העניין שבאתי להעיר כאן, סה"כ אני טוען שא"א לכתוב כדבר פשוט שמנהג אויבערלאנד זהו לא להקפיד חד וברור, והבאתי לך מכמה מקומות מבני אויבערלאנד שכן מקפידים.

בודאי הדבר פשוט שמנהג אויבערלאנד הוא שלא להקפיד. ואחזור על דברי: שאל בכל בית מדרש של אויבערלענדער (המתייחסים למסורת החת״ס), ורוב הציבור יעיד שאצל אבותיהם לא הקפידו על אכילת אפיקומן קודם חצות.

משפחת ערלוי אינה חידוש כלל, ואינם בעלי מסורת החתם סופר לבדם. וגם העדות על הדעת סופר אינה ברורה כל צרכה.

מה עוד יש כאן?

אחזור על דברי ואפרט את נקידותי
א. א"א לקרוא את זה מנהג אויבערלאנד. ב א"א לומר שזהו המנהג של בני אויבערלאנד. ג. דברי החת"ס עצמו אינו כ"כ ברור.
מסורת אויבערלאנד זה כן להקפיד כמו שקבלנו ויעדו על זה כל (אולי למעט אחד או שתיהם) רבותינו הראשונים אחרונים האשכנזיים וכו', וכן יעדו כל הגדש"פ כמנהג מדינותינו שמאוד הקפידו על זה. וכל זמן שלא היה אסיפה של חכמים שביטלו את זה המנהג לא זז ממקומו כמבואר בפירוש בחת"ס או"ח ט"ז, וזה לא היה אף פעם, (ואפי' במידה שיש כח בדורנו לעשות את זה).
ב. במציאות עדיין יש די ומספיק משפחות (ובתוכם משפחתי) שכן מקפידים על זה, (ולא משנה אם זה הרוב או לא), וכ"ש בליל הראשון, (והבאתי שאפי' במשפחת החת"ס עמצו יש שכן מקפידים) וכל זמן שלא עברת בכל בית ובית בכל פרשבורג ובררת שאכן נוהגים ככה א"א להחליט שככה זה. ואין זה דבר חדש שאם במציאות יש רוב שנוהגים ככה זהו המציאות, אלא מנהגנו כבר חוזר מאז ומעולם כן להקפיד, אז זהו גם צד, ואפשר לכתוב שמבני אויבערלאנד יש שנוהגים ככה ויש ככה.
ג. כל החת"ס צ"ע, כמו שכבר הערכתי, אצם דברי הלקחב"ח צ"ב גדול, וכן צ"ע למה אף אחד מן התלמודים והקרובים שמביאים כל דבר קטן כגדול לא מזכירים שום זכר לזה, וכן שבמשפחת החת"ס עצמו היה כמה שלא ידעו משום מה מדבר זה וזה אומר דרשנו, ולא אמרתי אף פעם שהוא או אחר יש לו הסמכות של החת"ס, אלא שאם בכמה משפחות בתוך משפחת החת"ס עצמו יש שלא ידעו את זה, וזה בהחלט אומר שיש עוד צד במנהג בני אויבערלאנד, ולא שככה כולם נוהגים אלא שיש עוד צד.

[ישראל]

וכן יעדו כל הגדש"פ כמנהג מדינותינו שמאוד הקפידו על זה

למה כוונתך? אתה יכול לצרף כאן דוגמה?

[זאלצבורג]

באמת לא השבתי, שאין זה מדרכי להשיב שוב ושוב וללכת במעגלים של "כן–לא, כן–לא".

המסורה באויבערלאנד ברורה: החתם סופר לא הקפיד על אכילת האפיקומן קודם חצות. כן ידוע ומפורסם שכן היה מנהגו של החתם סופר, וכן נוהגים אצל רוב המשפחות. ומי שמכחיש זאת — פשוט לא דיבר עם יהודים מאויבערלאנד ואינו יודע. כך הוא מסור במסורה כדבר פשוט, שהחת״ס לא הקפיד על אפיקומן קודם חצות, ואנו נוהגים בזה כמותו. ומי שרוצה לתפוס חצות — הרי זה משום "מהיות טוב", אך לא באופן של חיוב.

וכל העדויות שפלוני תפס חצות — אינן אומרות כלום; צריכים כאן עדות לאפוקי, לסתור המסורת ולומר שכל המסורת טעות היא — ואינו כן. וחבל כל הטירחה.

מסורתנו ברורה, וחבל להיכנס לוויכוחים עם מי שאין לו מסורת חיה והיכרות עם משפחות וקהילות מאויבערלאנד.

אצל החסידים, ברוב המקומות, מקפידים על חצות. ואין זה נכון לייחס האי הקפדה של המהרי״ץ דושינסקי למונקאטש — כידוע המתח שבינו לבין המנחת אלעזר, וכל שייכותו לחסידות הייתה דרך הדברי יחזקאל משינאווא, שהיה מקפיד מאוד על חצות, וממנו ודאי לא קיבל מנהג זה. ואם כן פשוט וברור שלקח זאת ממסורתנו — מסורת רבותיו, מסורת החת״ס.

כפי שנכתב שוב ושוב — עם מסורת ברורה וחיה אין מתווכחים. ואנו יודעים בבירור שהחת״ס לא הקפיד על חצות, ועל פיו נהגו משפחות רבות וכן כמה מרבותינו.

הליקוטי חבר בן חיים פרסם עדותו בעוד שכל תלמידי החתם סופר היו חיים, ולא היה אחד שהכחישו — עד שקמו בני חצר ערלוי, המוציאים לאור "מנהגי החת״ס החדשים" מאה וחמישים שנה לאחר מכן, ומכחישים מסורת מפורסמת איש מפי איש עם כמה מעשה רב — דבר פשוט וידוע שהחתם סופר לא הקפיד על חצות וכן אנו נוהגין אחריו רובא דמנכרא של משפחות יוצאי אויבערלאנד. וכל זה מכח דקדוקי עניות וקושיות כביכול בדברי הליקוטי חבר בן חיים, שאינן אלא חוסר הבנה. ובזה רוצים להכחיש דברים ידועים ומפורסמים ומעשה רב מרבותינו מדור דור ומנהגי משפחות — ואין זה מועיל להם מאומה.

ועל דקדוקי עניותם כבר השבתי לעיל, ש"גמר הסדר" שכתב הליקוטי חבר בן חיים היינו גמר ההגדה ולא גמר הסדר כולו אחר "נרצה".

ועל זה תמה עלי הרב משה קלוגערמאן בלשון: "דלמא מפומבדיתא את, דמעיילין פילא בקופא דמחטא?" — כאילו חידשתי כאן דבר רחוק, כאילו "גמר הסדר" כולל את כל הסדר ולא רק "מגיד". יעוין במנהגי מהרי״ל, שקורא סוף "מגיד" "סוף הסדר", וז״ל: "ומטעם זה אין לשום שום מצה יותר על השולחן עד אחר הסדר כשסועדין...".

ומה יעשה הליקוטי חב״ח שלא עלה על דעתו שמוציאי לאור "מנהגי החת״ס" לא ידעו דברי מהרי״ל המפורשים, ויקשו עליו בדקדוקי עניות.

ומעבר לכל זה — יש לנו עוד מקורות:

בהגדה של פסח "שבט הלוי" כתב:
מרן (השבט הלוי) זי״ע היה נזהר לאכול האפיקומן קודם חצות, והיה מעורר שלכתחילה יש לדקדק בכך כפי פשטות ההלכה.

ובהערה שם כתב עדותו של רבינו השבט הלוי:
"אמנם החתם סופר זי״ע לא הקפיד על אכילת אפיקומן לפני חצות, כיון שכך ראה אצל רבו הרה״ק ר׳ נתן אדלער זי״ע".
ואומר השבט הלוי: "שמיום שהעמיסו ההוראה עלי לפסוק בישראל, הנני אומר: אין חכמה ואין עצה נגד ההלכה, ומה שנאמר כך הוא ההוראה למעשה".
פירוש — שהוא משיב לשואלים כפי השולחן ערוך, בהיותו פוסק, ואי אפשר להורות אחרת למי שבא לשאול.
ומסיים: "ובכזית ראשון יש להקפיד מאוד לאכלו לפני חצות, ובמקום אונס כדאי הוא בעל המשכנות יעקב (שו״ת או״ח סי׳ קל״ט) לסמוך עליו אף בכזית ראשון".

נמצאנו למדים ארבעה דברים ברורים:
א. החתם סופר לא הקפיד על אפיקומן קודם חצות, וזה קבלה מרבו הגה״ק ר׳ נתן אדלער — ומעיד על כך השבט הלוי.
ב. פוסק צריך לפסוק לפי פשטות השו״ע אפילו כשיש לו מסורה אחרת.
ג. אך מי שיש לו מסורה ברורה — רשאי לנהוג על פיה, כמו שרבינו החת”ס נהג ע”פ מסורת רבו, וכן אנו נוהגין אחריו.
ד. אלו שלא הקפידו אף על כזית ראשון לאכלו קודם חצות — כגון מהרי״ץ דושינסקי והנאות דשא מנייטרא — ונהגו כן על פי מסורת. בפסק ההלכה סמכו על המשכנות יעקב.