ישראל האט געשריבן: מאנטאג אפריל 20, 2026 9:06 am
מסורת אבות האט געשריבן: פרייטאג אפריל 17, 2026 11:06 pm
בערב שבת ר"ח אייר מסתפרים - ולא חוששים לצוואת ר"י החסיד לא להסתפר בראש חודש, מ"מ קצת אנשים לא מספרים.
וכ"מ מפשטות הפוסקים שלא מתייחסים כלל לצוואות ר"י החסיד כשדנים ע"ז. וכן הורה העזר מיהודה זצ"ל לר' אברהם שאהנבערגער ז"ל להסתפר לכתחילה בא' דר"ח שחל בערב שבת, כן סיפר ר‘ אברהם ז”ל לר‘ משה בערגער הי”ו
ובשאר השנה - המנהג באוברלנד היה להקפיד על צוואת ריה"ח ולא להסתפר בר"ח?
מנהג משפחתי שאין מקפידים על זה. אשמח למידע בעניין.
כפי הבנתי אין חוששין לצוואת ר”י החסיד כלל.
עיין מג'א תצג סק'ה כשמסתפרין עד ר'ח אייר ור'ח בכלל נשארו לג יום עד עצרת וכו אבל במדינה זו נהגו לספור בג ימי הגבלה לכן נ'ל דלא ישאו ויסתפרו בר'ח אייר. הרי דלא הביא כלל צוואת ר'י החסיד. גם עיין בפרמ'ג שם באשל אברהם וצריך ליישב מנהגינו שנוהגין היתר מר'ח סיון ואילך לחשוב הלג יום (היעקקעס נוהגים כך). הרי גם מפרמ'ג דנהגו להסתפר בר'ח.
בשו"ת נודע ביהודה תניינא, אבן העזר עט: דע תלמידי החביב, ויהיו דברים הללו חקוקים על לוח לבך לזכרון: הכלל הגדול, שאין לכל חכמים שאחר התלמוד רשות לומר דבר נגד התלמוד, והאומר דבר לסתור קוצו יו"ד מדברי התלמוד לא יחשב בכלל חכמי ישראל. ואמנם, כשאנו מוצאים אחד מחכמי ישראל המוחזק בתורה וביראה בלי ספק שכתב בספר דבר הסותר לדברי התלמוד, חייבים אנו למשכוני נפשין לתרץ דבריו שלא דבר רק לשעה או למשפחה פרטית ודברי תלמוד הם על הכלל וכו’
וכיוצא בזה אנו מוצאים לרבינו יהודה החסיד בצוואה שלו דברים שכמעט אסור לנו לשומעם, כי הוא אומר שלא ישא בת אחותו – ובגמרא אמרו שהוא מצוה; הוא אומר שלא ישא אב ובנו שתי אחיות – ורב פפא ובנו נשאו שתי בנות של אבא סוראה; הוא אומר שלא ישאו ב' אחים שתי אחיות – ובגמרא שמונים זוג אחים כהנים נשאו שמונים זוג אחיות כהנות, ותרי בנתיה דרב חסדא הוו נסיבי לרמי ולמר עוקבא בר חמי, וכיוצא בזה בצוואה ההיא. ואם היה החסיד מצוה צוואה זו לכל ישראל הרי הוא סותר לדברי תלמוד והיה אסור לנו לקבל דבריו כלל. אבל האמת יורה דרכו כי החסיד לזרעו אחריו צוה לדורי דורות כי ראה ברוח הקדש שזרעו לא יצליח בזווגים כאלה ובזה אינו סותר דברי התלמוד שהוא על הכלל ודברי החסיד היא על הפרט, הא חדא.
בשו"ת חת"ס או"ח סי’ קעג: דברים הללו לא נמצאו בש"ס כי אם בספרי המקובלים, ואין לנו עסק בנסתרות ולא אתנו יודע עד מה.
בשו”ת חת”ס או"ח תשובה קצ"ז כתב וז”ל: כי מרגלא בפומי כי כל האמור להלכה בש"ע היא תורה נתונה לכל ישראל בשוה ואין בודד במועדיו. עכ”ל.
וכן מבואר מדברי הראשונים והגאונים, שאין להוסיף על דברי התלמוד ולא לגרוע ממנו:
ברש”י בבא מציעא פו. ד”ה סוף הוראה: סוף כל האמוראין עד ימיהם לא היתה גמרא על הסדר וכו’ ורב אשי ורבינא סידרו שמועות אמוראין שלפניהם וכו’ וקבעו הכל בגמ' וכו’ מה ששיירו אותן שלפניהן ואותן שאמרו לפניהם וכו’ באו רב אשי ורבינא וקבעום. עכ”ל.
הרמב”ם בהקדמתו לפי’ המשניות: כשהשלים רב אשי לחבר חבור התלמוד כמו שהוא לפנינו וכו’ והתלמוד כבר נגמר, ויהי כל אשר קם אחריו, הייתה תכלית כוונתו וכל מאודו: להבין דבריהם שחברו בלבד, ועליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע . עכ”ל.
בספר הקבלה להראב”ד כתב וז”ל: ונתפשט [התלמוד הבבלי] בכל ישראל וקבלו אותו עליהם, ולמדו אותו ברבים חכמי כל דור ודור, והסכימו עליו כל ישראל ועליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע. עכ”ל.
מדומה לי שכן איתה בשם החת”ס שלא חוששים, לצערי לא זכרני מקורו.
וידוע המעשה, שהחת״ס רצה לקחת את המהר״ם שיק כחתן, אף על פי שהיה גברא קפדנא וחשש לכל אותם הדברים. ורק כאשר המהר״ם שיק העיר שבצוואת ר״י החסיד כתוב שהחתן והחותן לא יישאו את אותו השם — אז קיבל זאת החת״ס כסימן מן השמים. אבל בעצם, מתחילה לא רצה להתייחס לכך.