אמירת הפיוטים באמצע ברכת יוצר

[מסורת אבות]

בכל קהילות אויבערלאנד, בשבת שהיו בה פיוטים (פייט), היה המנהג לומר את הפיוט באמצע ברכת יוצר, ולא חששו כלל להפסק באמצע הברכה. וסמכו על אבותינו ורבותינו, סוד חכמים ונבונים, שגם הם ידעו מאיסור הפסק באמצע הברכה, ומכל מקום יסדו לומר את הפיוטים ולא חששו לכלום.

למעשה, בימינו, ברוב הקהילות שנוהגות במנהג אויבערלאנד, דחו את אמירת הפיוטים לאחר חזרת הש"ץ בשחרית; כיוצא מן הכלל, בימים נוראים נשארו הפיוטים באמצע ברכת יוצר. וכן פיוטי "מאורה" ו"אהבה" שבין פסח לשבועות נשארו באמצע ברכת יוצר בקהל עדת יראים. וכמובן, דבר זה גורם שהפיוט נעשה לטירחה, משום שאינו מנוגן על ידי הבעל תפילה בנעימה כדבעי באמצע התפילה.

על כל פנים, יש לנו לעיין למה דחו את אמירת הפיוטים לאחר שמונה עשרה.

אין לומר שהטעם הוא משום הפסק באמצע הברכה, שהרי אנו אומרים את פיוטי המערבית באמצע הברכה בלי חשש, ואיננו מוותרים עליהם. ולא מתקבל על הדעת ששינו כל מה שאפשר, ורק מערבית לא היה אפשר לשנות משום הנעימה שהציבור אדוק בה. וכי בעמי הארץ עסקינן? צריכים אנו הסבר.

יש לי שני הסברים אפשריים:

בהקדם, מעניין שמנהגי פרעסבורג ומנהגי בערלין כמעט זהים הם (וככלל מנהג מרכז אייראפע). באותן קהילות היה המנהג שהמנין הראשון, שהתפלל בהשכמה, לא היו אומרים בו שום פיוטים (עם יוצאים מן הכלל מועטים, כגון שבעתא של שקלים והחודש, "אז שש מאות" בשבועות, ו"יום ליבשה" ו"ברח דודי"); ואילו במניין השני, שהתפלל מאוחר יותר, היו אומרים את כל הפיוטים בלי שום דילוג. ולכאורה צריכים אנו טעם לדבר זה — למה אכן יש שינוי בין מנין ראשון לשני לגבי אמירת הפיוטים.

ראיתי שני הסברים אפשריים:
א. משום חשש שלא לאחר זמן קריאת שמע.
ב. משום איסור "שמא יטה", שאסור לומר פיוטים בחושך לאור הנר. ועל כן לא אמרו 'מערבית' בשבת מטעם זה, אבל ביום טוב אמרו.

ומשום כך, המניין הראשון שהתפלל בהשכמה — עד שמונה עשרה עדיין היה חושך, ואסור היה לומר פיוטים לאור הנר; מה שאין כן מזמן שמונה עשרה של שחרית ואילך, שכבר האיר היום, שפיר אפשר לומר פיוטים דליכא חשש זה.

וכן לגבי זמן קריאת שמע: מתפללי ההשכמה סומכים לצאת ידי חובת קריאת שמע בשעת התפילה, מה שאין כן מתפללי המנין השני צריכים לקרוא קריאת שמע קודם התפילה מכל מקום; ואם כן, אין שום חשש לעבור זמן קריאת שמע.

והשתא דאתינן להכי, למה לא יחזירו עטרה ליושנה לומר את הפיוטים באמצע התפילה? "שמא יטה" לא שייך בימינו, שכל אחד קורא לאור הלעקטער, וגם חשש עבור זמן קריאת שמע ליכא, משום שכל אחד קורא לעצמו קריאת שמע קודם התפילה ממילא. וחבל להזניח את מנהגינו ולשכוח הנוסחאות הקדומות.

מכל מקום, אכתי יש לעיין: גם בימים נוראים היו משכימים, ומכל מקום אמרו את הפיוטים באמצע ברכת יוצר. אולי שהתפללו במתינות יתירה, ובעת זמן ברכת יוצר כבר האיר היום, ולא חששו לעבור זמן קריאת שמע גם כן משום קדושת היום? לא ידעתי.

[זאלצבורג]

דוגמאות מנוסחאות פייט שבאמצע יוצר

אומרים 'על הראשונים' נוסח וניגון מיוחד בשבוע שאומרים פייט

WhatsApp Image 2026-03-20 at 11.23.45 AM (2).jpeg (130.99 KiB) געזען געווארן 744 מאל

WhatsApp Image 2026-03-20 at 11.23.46 AM (1).jpeg (316.48 KiB) געזען געווארן 746 מאל

על הראשונים ע"י ר' גרשון קאניג ע"ה מפרעסבורג - מוקלט כנוסח על הראשונים לפסח ואולי הוא אותו הנוסח שנהגו לשיר בכל פעם שהיו אומרים יוצרות. מסתבר שכן.

על הראשונים ב’ ימים ראשונים - פסח - ר’ גרשון קאניג ע”ה .mpeg.mp3

(1.35 MiB) דאונלאודעד 22 מאל

אהבה באמצע ברכת יוצר ע"י הבעל תפילה ר' יהודה ליפא ווייס ע"ה שהיה הבעל תפילה בשאפראן

ר’ יהודה ווייס ע”ה - אהבה ליוצרות .mpeg.mp3

(1019.55 KiB) דאונלאודעד 25 מאל

[ישראל]

שמעתי מהרב עזריאל שטרן שליט"א, שכאשר ייסדו את 'קהל עדת יראים ויען' בארה"ב, היו אמנם רוב המייסדים מקהילת ה'שיף-שול', אך היה גם מיעוט ניכר של יוצאי אשכנז ('יעקעס'). כיודע, הפיוטים הנאמרים ע"פ מנהג אשכנז בשבתות, שונים בתכלית מאלו הנאמרים כפי מנהג פולין - מנהג אוברלנד. אותם יוצאי אשכנז, התנגדו לאמירת הפיוטים בברכות ק"ש, כיון שאין אלו הפיוטים 'שלהם'. לבסוף נמצאה פשרה, שיאמרו את הפיוטים לאחר התפילה.

[זאלצבורג]

שמעתי מהרב עזריאל שטרן שליט"א, שכאשר ייסדו את 'קהל עדת יראים ויען' בארה"ב, היו אמנם רוב המייסדים מקהילת ה'שיף-שול', אך היה גם מיעוט ניכר של יוצאי אשכנז ('יעקעס'). כיודע, הפיוטים הנאמרים ע"פ מנהג אשכנז בשבתות, שונים בתכלית מאלו הנאמרים כפי מנהג פולין - מנהג אוברלנד. אותם יוצאי אשכנז, התנגדו לאמירת הפיוטים בברכות ק"ש, כיון שאין אלו הפיוטים 'שלהם'. לבסוף נמצאה פשרה, שיאמרו את הפיוטים לאחר התפילה.

לי צורם קריאת מנהגינו "מנהג פולין". מעולם לא הלכנו לפולין. מקור מנהג פולין הוא 'מנהג עסטרייך' ואנו מעולם לא עזבנו אזור עסטרייך ואם כן לנו משפט הבכורה.

לגופו של ענין, זה נראה כהסבר יפה, נראה שזה מתרץ תמיהתינו, וגם מסתבר למה בין פסח לשבועות הניחו את הפיוטים, משום שהם עוסקים בענייני גאולה וכדומה, ולא רצו לוותר על כך.

יישר כח

[זאלצבורג]

בעדת יראים נאמרו (עד היום) הפיוטים בברכת קר'ש ביום שמחת תורה, ובזולת אומרים על הראשונים הקצר ובנוסח ידוע. וכמעט נשכח הנוסח של על הראשונים בעת שאומרים הזולתות. צרפתי הקלטה של הנוסח לעיל.

[ישראל]

לי צורם קריאת מנהגינו "מנהג פולין". מעולם לא הלכנו לפולין. מקור מנהג פולין הוא 'מנהג עסטרייך' ואנו מעולם לא עזבנו אזור עסטרייך ואם כן לנו משפט הבכורה.

ומה אעשה שכך מקובל לכנות מנהג זה בכל הספרות התורנית של מאות השנים האחרונות, ועד ימינו.
ואמת נכון הדבר שבתקופת הראשונים נקרא מנהג זה 'מנהג אושטרייך', אך הסיבה שנשתנה שמו אחר כך היא שבתחילת תקופת האחרונים היתה פולין המרכז התורני הראשי במדינות אלו (ובה היו למשל הרמ"א הב"ח והמהרש"א, ו'ועד ד' ארצות').
בכינוי זה טמונה תזכורת כואבת, לכך שכל מנהגינו היו מקדמת דנא המנהג הפשוט בכל ארצות מזרח ומרכז אירופה, ובכלל זה פולין וליטא ורוסיה; ועתה נשארו ביד קהילות אוברלנד לבדנה, כאילו שיהיו מנהג ייחודי מקומי.

[מסורת אבות]

בשם הגאון בעל שבט הלוי זצוק”ל "לאנגע פיוטים לאנגע יאהרע”

IMG-20260410-WA0007.jpg (610 KiB) געזען געווארן 510 מאל

[moshe klugermann]

שמעתי מהרב עזריאל שטרן שליט"א, שכאשר ייסדו את 'קהל עדת יראים ויען' בארה"ב, היו אמנם רוב המייסדים מקהילת ה'שיף-שול', אך היה גם מיעוט ניכר של יוצאי אשכנז ('יעקעס'). כיודע, הפיוטים הנאמרים ע"פ מנהג אשכנז בשבתות, שונים בתכלית מאלו הנאמרים כפי מנהג פולין - מנהג אוברלנד. אותם יוצאי אשכנז, התנגדו לאמירת הפיוטים בברכות ק"ש, כיון שאין אלו הפיוטים 'שלהם'. לבסוף נמצאה פשרה, שיאמרו את הפיוטים לאחר התפילה.

לי צורם קריאת מנהגינו "מנהג פולין". מעולם לא הלכנו לפולין. מקור מנהג פולין הוא 'מנהג עסטרייך' ואנו מעולם לא עזבנו אזור עסטרייך ואם כן לנו משפט הבכורה.

לגופו של ענין, זה נראה כהסבר יפה, נראה שזה מתרץ תמיהתינו, וגם מסתבר למה בין פסח לשבועות הניחו את הפיוטים, משום שהם עוסקים בענייני גאולה וכדומה, ולא רצו לוותר על כך.

יישר כח

יש לעיין אם לכל היוצרות היה נוסח (נגינה) או רק לאלו שעדיין אומרים יש, ואם זה נכון שרק לאלו יש נוסח יותר נראה שלפחות את זה הניחו משום שלא היה יכולין להיפרד מזה..

[זאלצבורג]

שמעתי מהרב עזריאל שטרן שליט"א, שכאשר ייסדו את 'קהל עדת יראים ויען' בארה"ב, היו אמנם רוב המייסדים מקהילת ה'שיף-שול', אך היה גם מיעוט ניכר של יוצאי אשכנז ('יעקעס'). כיודע, הפיוטים הנאמרים ע"פ מנהג אשכנז בשבתות, שונים בתכלית מאלו הנאמרים כפי מנהג פולין - מנהג אוברלנד. אותם יוצאי אשכנז, התנגדו לאמירת הפיוטים בברכות ק"ש, כיון שאין אלו הפיוטים 'שלהם'. לבסוף נמצאה פשרה, שיאמרו את הפיוטים לאחר התפילה.

לי צורם קריאת מנהגינו "מנהג פולין". מעולם לא הלכנו לפולין. מקור מנהג פולין הוא 'מנהג עסטרייך' ואנו מעולם לא עזבנו אזור עסטרייך ואם כן לנו משפט הבכורה.

לגופו של ענין, זה נראה כהסבר יפה, נראה שזה מתרץ תמיהתינו, וגם מסתבר למה בין פסח לשבועות הניחו את הפיוטים, משום שהם עוסקים בענייני גאולה וכדומה, ולא רצו לוותר על כך.

יישר כח

יש לעיין אם לכל היוצרות היה נוסח (נגינה) או רק לאלו שעדיין אומרים יש, ואם זה נכון שרק לאלו יש נוסח יותר נראה שלפחות את זה הניחו משום שלא היה יכולין להיפרד מזה..

מהיכי תיתי שכן הוא? וכי בילדים עסקינן שאומרים רק מה שיש עליו ניגון יפה? לא ולא, ח"ו לומר כן. לכל דבר יש טעם הגון ונכון למה כן אומרים אותו ולמה הזניחו מלומרו, ויש לעיין ולהבין בכל זה. ובוודאי יש נוסח כלשהו לכל סדר היוצרות.

[ישראל]

אמת נכון הדבר שרק ל'אהבות' ול'ברח דודי' יש נוסח מיוחד. את שאר הקרובות, בפרט אלו שבברכות ק"ש, אומרים הקהל כל אחד לעצמו, והש"ץ רק אומר את השורה האחרונה בקול רם בנוסח קבוע.
אך בודאי אין לומר שבשאלה כה רצינית, כשמצד אחד עומד חשש הפסק וכיו"ב, ומהצד השני עומד ביטול של מנהג אבותינו ורבותינו מקדמת דנא, מה שיכריע את השאלה הוא אהבת הניגון... ומלבד זאת, גם אם ידחו פיוטים אלו אל אחר חזרת הש"ץ, יוכלו לאומרם בניגונם המיוחד, והנאתו המוסיקאלית של הקהל לא תיפגם בכהוא-זה.
אלא אדרבה, דבר זה גופו צריך תלמוד: מה טעם זכו פיוטים אלו לבדם לניגון מיוחד, מה שאין כן בשאר כל פיוטים? וזהו בודאי משום תוכנם הנשגב, המרטיט כל לב; דברי האהבה והכיסופין שבין כנסת ישראל ודודה הקב"ה - ב'אהבות', והערגה והתביעה לגאולה שלימה - ב'ברח דודי'. אם כן איפוא, לא הניגון הוא שגרם להשארת פיוטים אלו על מקומם; אלא אותה הסיבה שגרמה להשארתם, היא גופה זו שגרמה לכך שיהיה להם ניגון.
ושמעתי מהרב עזריאל שטרן שליט"א, בשם הרב שלמה זלמן אולמן, שאף על פי שבבית מדרשו של ה'שבט הלוי' לא היו אומרים פיוטים בברכות ק"ש כלל (כדרך החסידים), כשהיו מגיעים בפסח אל 'גאל ישראל' היו משתתקים הש"ץ והקהל, והרב וואזנר היה אומר לעצמו חרישית את ה'ברח דודי'. ולשאלת הרב אולמן, הסביר לו שבאמת אין מקום כ"כ לאמירת פיוטים בבית מדרשו, שהרי הציבור אינם אומרים, אבל על 'ברח דודי' אינו יכול לוותר. והדברים מדברים בעד עצמם.

[moshe klugermann]

מהיכי תיתי שכן הוא? וכי בילדים עסקינן שאומרים רק מה שיש עליו ניגון יפה? לא ולא, ח"ו לומר כן. לכל דבר יש טעם הגון ונכון למה כן אומרים אותו ולמה הזניחו מלומרו, ויש לעיין ולהבין בכל זה. ובוודאי יש נוסח כלשהו לכל סדר היוצרות.

אמת נכון הדבר שרק ל'אהבות' ול'ברח דודי' ו"יום ליבשה" יש נוסח מיוחד. את שאר הקרובות, בפרט אלו שבברכות ק"ש, אומרים הקהל כל אחד לעצמו, והש"ץ רק אומר את השורה האחרונה בקול רם בנוסח קבוע.
אך בודאי אין לומר שבשאלה כה רצינית, כשמצד אחד עומד חשש הפסק וכיו"ב, ומהצד השני עומד ביטול של מנהג אבותינו ורבותינו מקדמת דנא, מה שיכריע את השאלה הוא אהבת הניגון... ומלבד זאת, גם אם ידחו פיוטים אלו אל אחר חזרת הש"ץ, יוכלו לאומרם בניגונם המיוחד, והנאתו המוסיקאלית של הקהל לא תיפגם בכהוא-זה.
אלא אדרבה, דבר זה גופו צריך תלמוד: מה טעם זכו פיוטים אלו לבדם לניגון מיוחד, מה שאין כן בשאר כל פיוטים? וזהו בודאי משום תוכנם הנשגב, המרטיט כל לב; דברי האהבה והכיסופין שבין כנסת ישראל ודודה הקב"ה - ב'אהבות', והערגה והתביעה לגאולה שלימה - ב'ברח דודי'. אם כן איפוא, לא הניגון הוא שגרם להשארת פיוטים אלו על מקומם; אלא אותה הסיבה שגרמה להשארתם, היא גופה זו שגרמה לכך שיהיה להם ניגון.
ושמעתי מהרב עזריאל שטרן שליט"א, בשם הרב שלמה זלמן אולמן, שאף על פי שבבית מדרשו של ה'שבט הלוי' לא היו אומרים פיוטים בברכות ק"ש כלל (כדרך החסידים), כשהיו מגיעים בפסח אל 'גאל ישראל' היו משתתקים הש"ץ והקהל, והרב וואזנר היה אומר לעצמו חרישית את ה'ברח דודי'. ולשאלת הרב אולמן, הסביר לו שבאמת אין מקום כ"כ לאמירת פיוטים בבית מדרשו, שהרי הציבור אינם אומרים, אבל על 'ברח דודי' אינו יכול לוותר. והדברים מדברים בעד עצמם.

הנושא כאן לא היה חשש הפסק או לבטל מנהג, אין אדם בדורנו שיכול לבטל דבר זה שניהוג ע"י הראשונים (או קודם לכן) בכל התוקף שאפשר, מה שהיה (אם היה) שאחר השואה הקימו ביהנ"ס מיוצאי וינה והיה שם גם יעקי'ס שמנהג היוצרות שלהם לא תמיד מתאים אם שלנו לפיכך עשו שיאמרו כ"א כפי מנהגו אחר התפילה, אבל לא היה מכונים לוותר על היוצרות אלו שהיה להם הרגשה מיוחדת אליהם מכיון שנשאר בהם החוויה ומצב (-דקדושה!) שהיה בזה, ויש לו יותר קשר עם זה. וזה לא מעלה או מוריד מגדלתם או מקטנתם, וכמו שיש הרבה אנשים שכבר אין להם שום שייכת אם אשכנז אבל המערבית הם לא יכולן לוותר, ולא נראה לי שזה משום שהוא מצאו בזה הפיוט משהו יותר יפה מאשר פרשת יתרו או בהעלותך.. וכן אף אדם בעולם לא הולך לוותר על אמירת הקדמות וזה לא משום שעבר על כל הפיוטים של ר"מ ש"ץ והגיע למסקנה שזה הכי יפה, ומאותה סיבה שלא ראית אף פעם ביהכנ"ס שביו"ט אחר מעריב מתחיל החזן המערבית אם ככל הנוסח מאותו סיבה הם לא היה מכונים לוותר אליהם כצורותם,
ואדרבה משום שיש להם נוסח מיוחדת זה גם גורם להאדם לעיין יותר במה שהוא אומר, ולהתחבר לזה, מאשר הוא סתם אומר ואומר אותיות קטנות.., והרי היוצרות כתקינם מגיע עם נוסח מאותה סיבה, וכן הקינות והסליחות, כדי להכניס בה יותר טעם, אבל לא ממה שנשאר עם נוסח זה פיוט יותר ברמה מהשני,
ולהמחשה בעלמא אם היית צריך לדלג על הסליחות עדיין לא היית מוותר על הפזמון, וכן בקינות לאלו שיש לנו נוסח מיוחדת לא היית מוותר כ"כ מהר.
ולא נראה לי כשהסיפור היה שהאש'ה ליפשץ ישב עם קארל ריכטער או מי שזה לא היה עם ספר היוצרות כדי להחליט מה כן לאמור ומה לא וכשהגיע להיוצרות בין פסח לשבועות החליט שזהו זה, על דברים שמדבר בענייני הגאולה א"א לבטל עליו, והעדיף את זה יותר מהיוצרות לשבת שובה או זולת לשבת ר"ח וכו כו' שג"כ מדברים מאותו עניין ואין ערך ליופיותם, אם כן היה ככה, היה לו לעיין שוב.

[ישראל]

דבריך נכוחים, ואף אני לכך נתכוונתי