- WhatsApp Image 2025-03-13 at 1.32.40 PM.jpeg (420.45 KiB) געזען געווארן 2486 מאל
פורים
פורים
מחצית השקל: קודם מנחה (אפילו אם הוא תענית אסתר מוקדם) השמש מתכונן שלש קערות לצדקה אחד נכתב עליו 'מחצית השקל' והשני 'מעות פורים' והשלישי 'מתנות לאביונים', כל אחד נותן שלשה מטבעות של חצי דוללאר בשבלו ובשביל כל בני ביתו. משאירים הקערות עד לאחר
Re: פורים
פורים:
א. בעת קריאת המגילה עומדים שני אנשים חשובים בשני צדדי הבעל קורא עם נרות או אבוקות בידם, לרמז על האור, ליהודים היתה אורה ושמחה. ובק”ק דעברעצין יצ”ו נוהגים שרק משימין ב' נרות דולקות על הבימה בשני צדדיו (1).
ב. חוזרין וכופלין שני פסוקים במגילה, האחד (פרק ח' ב') בפסוק ’להרוג ולאבד' חוזרין ואומרין להרוג בוי"ו ’ולהרוג ולאבד'. וכן (פרק ט' ב') בפסוק ’ואיש לא עמד לפניהם', חוזרין ואומרים הפסוק בבי"ת ’בפניהם' (2).
ג. בכמה פסוקים קוראין בניגון איכה, כגון אשר הגלה מירשלים כו', כי איככה אוכל וראיתי כו', וכלים מכלים שונים, והמלך והמן ישבו לשתות כו', אבל גדול ליהודים כו', וכאשר אבדתי אבדתי (3).
ד. ביום הפורים בחזרת הש"ץ בשחרית אומרים קרוב"ץ לפורים, וזה אומרים באמצע השמונ"ע בסוף כל ברכה. וכן המנהג גם אצל אותן הקהילות שבדרך כלל נוהגים שלא לומר היוצרות באמצע הברכות אלא אחר חזרת הש”ץ (4).
ה. ביום קודם הקריאה מכריזין שיכוונו לצאת בברכת שהחיינו, בנוסף למצות ’קריאת המגילה’, גם שאר מצות היום: ’משלוח מנות’ ’מתנות לאביונים’ ’וסעודת פורים’ (5).
ו. ביום הפורים (וכן שושן פורים) אחר שחרית אומרים המזמור פג ’שיר מזמור לאסף’ כנהוג בחול (6) ובקהל נייטרא לא נהגו לאומרו (7). אומרים אחר תפלת שחרית המזמור קפיטל כ"ב למנצח על אילת השחר (8).
ז. אין אומרים למנצח (בין אשרי ובא לציון) (9). וגם א”א יהי רצון (שלאחר קריה”ת) וה‘ קאפילך תהילים (אחר שחרית) ותהילים כ”ד ח‘ כ”ט (אחר מעריב) וצידוק הדין (בביה”ח) (10)
ח . מתפלללין מנחה גדולה כדי להקדים להתפלל קודם סעודה הגדולה שהוא אחר צהרים (11).
-------
(1) וכ”כ במנהגי בית מדרשו של החת"ס (הובא במנהגים והליכות של מרן חת"ס פרק כ"ג אות ו) וכן היה גם המנהג בגליל עליון, שמב' צדדי הבימה עמדו אנשים חשובים ואבוקות בידיהם. וכן המנהג בק”ק וויען ששני אנשים חשובים עומדים עם נרות או אבוקות מב‘ הצדדים. אמנם כנראה מחמת קושי שמיעת קריאת המגילה לצאת ידי"ח לא היו נוהגין כן באיזה קהילות שיאחזו אותם בכל עת, אלא מניחים האבוקות על הבימה.
ובטעם מנהג זה כנראה פשוט כמו"ש בפנים, ועוד מבואר בשיר מעון עה"ת שמות ע' ס”ג, שהוא להבריח המזיקין. והנראה מתוך דבריו שטעם האמיתי הוא ש’עומדין אצל הקורא ומאירין לו כל זמן הקריאה’, והיינו בעיקר היה להאיר לו לקריאת המגילה (ששאר הקריאות בכל השנה הוא ביום, וזה בלילה, ולפי"ז דוקא בלילה, אבל מ"מ נהגו כן גם ביום, וכנראה שזה היה מטעמים האחרות), עי"ש עוד.
(2) מנהגי דעברעצין. מנהג וויען. מנהגי החת"ס. וכ"ה בשו"ת שבט סופר סי' כ"ז משמו. ויצויין מש"כ בחוט המשולש עמוד קמד שבמגילת מרן החת"ס היה כתוב בין השיטין בשני מקומות אלו אות וי"ו אצל ’להרג', וכן אות למ"ד בין השיטין של הפסוק 'בפניהם'.
(3) מנהגי דעברעצין. וכ”ה גם מנהג פראנקפורט.
(4) מנהגי דעברעצין. וכ”ה גם במנהגי החת"ס פ"ט ס"ט. (בס' מטעמים כ' שמלת קרוב"ץ הוא ר"ת קול רנה וישועה באהלי צדיקים).
(5) כמבואר בשו"ע סי' תרצ"ב, ועי"ש מג"א סק"א בשם השל"ה, וע"ע שם פמ"ג א"א א'. וכ"ה במנהגים (חת"ס) כת"י אות נ"ז.
(6) מנהגי דעברעצין. מנהג וויען. ובס' מנהגי ביהכנ"ס דקהל עדת ישראל בערלין כתב שגם בשושן פורים אמרו. והטעם שאומרים בפורים אע"פ שביומא דפגרא אין אומרים אותו, כי מדובר בו מענין הריגת עמלק.
(7) כ”ה במנהגי נייטרא, ובטעם הדבר נראה פשוט דיומא דפגרא הוא.
(8) מרן החת"ס אמרה, לקוטי חב"ח, והובא לומר גם בא"ר סי' תרצ"ג ס"ד.
(9) מנהגי דעברעצין.
(10) מנהגי וויען.
(11) מנהגי דעברעצין. וכן נהג החת"ס (חוט המשולש ע' קמ"ג) ומדין דשו"ע שמתפללין מנחה קודם סעודה גדולה, עי' רמ"א סי' תרצ"ה ס"ב, והרי עיקר סעודת פורים אחר הצהרים כדי להמשיך מן היום לתוך הלילה (כן נהג רבינו החת"ס עי' חוט המשולש ע' קמ"ה).
א. בעת קריאת המגילה עומדים שני אנשים חשובים בשני צדדי הבעל קורא עם נרות או אבוקות בידם, לרמז על האור, ליהודים היתה אורה ושמחה. ובק”ק דעברעצין יצ”ו נוהגים שרק משימין ב' נרות דולקות על הבימה בשני צדדיו (1).
ב. חוזרין וכופלין שני פסוקים במגילה, האחד (פרק ח' ב') בפסוק ’להרוג ולאבד' חוזרין ואומרין להרוג בוי"ו ’ולהרוג ולאבד'. וכן (פרק ט' ב') בפסוק ’ואיש לא עמד לפניהם', חוזרין ואומרים הפסוק בבי"ת ’בפניהם' (2).
ג. בכמה פסוקים קוראין בניגון איכה, כגון אשר הגלה מירשלים כו', כי איככה אוכל וראיתי כו', וכלים מכלים שונים, והמלך והמן ישבו לשתות כו', אבל גדול ליהודים כו', וכאשר אבדתי אבדתי (3).
ד. ביום הפורים בחזרת הש"ץ בשחרית אומרים קרוב"ץ לפורים, וזה אומרים באמצע השמונ"ע בסוף כל ברכה. וכן המנהג גם אצל אותן הקהילות שבדרך כלל נוהגים שלא לומר היוצרות באמצע הברכות אלא אחר חזרת הש”ץ (4).
ה. ביום קודם הקריאה מכריזין שיכוונו לצאת בברכת שהחיינו, בנוסף למצות ’קריאת המגילה’, גם שאר מצות היום: ’משלוח מנות’ ’מתנות לאביונים’ ’וסעודת פורים’ (5).
ו. ביום הפורים (וכן שושן פורים) אחר שחרית אומרים המזמור פג ’שיר מזמור לאסף’ כנהוג בחול (6) ובקהל נייטרא לא נהגו לאומרו (7). אומרים אחר תפלת שחרית המזמור קפיטל כ"ב למנצח על אילת השחר (8).
ז. אין אומרים למנצח (בין אשרי ובא לציון) (9). וגם א”א יהי רצון (שלאחר קריה”ת) וה‘ קאפילך תהילים (אחר שחרית) ותהילים כ”ד ח‘ כ”ט (אחר מעריב) וצידוק הדין (בביה”ח) (10)
ח . מתפלללין מנחה גדולה כדי להקדים להתפלל קודם סעודה הגדולה שהוא אחר צהרים (11).
-------
(1) וכ”כ במנהגי בית מדרשו של החת"ס (הובא במנהגים והליכות של מרן חת"ס פרק כ"ג אות ו) וכן היה גם המנהג בגליל עליון, שמב' צדדי הבימה עמדו אנשים חשובים ואבוקות בידיהם. וכן המנהג בק”ק וויען ששני אנשים חשובים עומדים עם נרות או אבוקות מב‘ הצדדים. אמנם כנראה מחמת קושי שמיעת קריאת המגילה לצאת ידי"ח לא היו נוהגין כן באיזה קהילות שיאחזו אותם בכל עת, אלא מניחים האבוקות על הבימה.
ובטעם מנהג זה כנראה פשוט כמו"ש בפנים, ועוד מבואר בשיר מעון עה"ת שמות ע' ס”ג, שהוא להבריח המזיקין. והנראה מתוך דבריו שטעם האמיתי הוא ש’עומדין אצל הקורא ומאירין לו כל זמן הקריאה’, והיינו בעיקר היה להאיר לו לקריאת המגילה (ששאר הקריאות בכל השנה הוא ביום, וזה בלילה, ולפי"ז דוקא בלילה, אבל מ"מ נהגו כן גם ביום, וכנראה שזה היה מטעמים האחרות), עי"ש עוד.
(2) מנהגי דעברעצין. מנהג וויען. מנהגי החת"ס. וכ"ה בשו"ת שבט סופר סי' כ"ז משמו. ויצויין מש"כ בחוט המשולש עמוד קמד שבמגילת מרן החת"ס היה כתוב בין השיטין בשני מקומות אלו אות וי"ו אצל ’להרג', וכן אות למ"ד בין השיטין של הפסוק 'בפניהם'.
(3) מנהגי דעברעצין. וכ”ה גם מנהג פראנקפורט.
(4) מנהגי דעברעצין. וכ”ה גם במנהגי החת"ס פ"ט ס"ט. (בס' מטעמים כ' שמלת קרוב"ץ הוא ר"ת קול רנה וישועה באהלי צדיקים).
(5) כמבואר בשו"ע סי' תרצ"ב, ועי"ש מג"א סק"א בשם השל"ה, וע"ע שם פמ"ג א"א א'. וכ"ה במנהגים (חת"ס) כת"י אות נ"ז.
(6) מנהגי דעברעצין. מנהג וויען. ובס' מנהגי ביהכנ"ס דקהל עדת ישראל בערלין כתב שגם בשושן פורים אמרו. והטעם שאומרים בפורים אע"פ שביומא דפגרא אין אומרים אותו, כי מדובר בו מענין הריגת עמלק.
(7) כ”ה במנהגי נייטרא, ובטעם הדבר נראה פשוט דיומא דפגרא הוא.
(8) מרן החת"ס אמרה, לקוטי חב"ח, והובא לומר גם בא"ר סי' תרצ"ג ס"ד.
(9) מנהגי דעברעצין.
(10) מנהגי וויען.
(11) מנהגי דעברעצין. וכן נהג החת"ס (חוט המשולש ע' קמ"ג) ומדין דשו"ע שמתפללין מנחה קודם סעודה גדולה, עי' רמ"א סי' תרצ"ה ס"ב, והרי עיקר סעודת פורים אחר הצהרים כדי להמשיך מן היום לתוך הלילה (כן נהג רבינו החת"ס עי' חוט המשולש ע' קמ"ה).